שאלה:
שלום רב. אני כותבת את השאלה ממש בדמעות. אני מרגישה שנסיון התפילה גדול עליי. אני אומרת בבוקר ברכות השחר תוך כדי ריצה לעבודה (ניסתי לקום יותר מוקדם וזה פשוט לא עובד..) אני חוזרת הביתה מאוחר ואני עייפה ורעבה אז אין לי כוחות להתפלל מנחה (יש לציין שאין לי אפשרות להתפלל בעבודה..) וכשאני מגיעה לערבית אין לי כבר חשק לפתוח את הסידור ולהתפלל.. וכך עוברים עליי הימים בלי תפילה ואני מרגישה פשוט חסרת תועלת, ריקה מתוכן ואני לא מפסיקה לייסר את עצמי בשל כך. כמה שאני מנסה לקרוא על מעלת התפילה וכו' זה פשוט לא עוזר לי, בנוסף אני נמצאת כרגע בשלב השידוכים שמה שהכי נחוץ בו זו התפילה והחוסר חשק הזה פשוט מדכא אותי.
אשמח לעצה טובה ולברכה לזיווג הגון תבורכו מן השמים. תודה.
תשובה:
שלום וברכה
קראתי בכאב את שאלתך, והיא באמת כואבת, כי אדם שואל את עצמו, בעצם הרי תכלית החיים היא הקשר עם בוא עולם, אז איך אני נותן לעצמי שהחיים ישאבו אותי עמוק כל כך שמרוב פעילות סביב לחיות אני לא מצליח להתמקד ברעיון שסביבו כל זה הולך, והוא הקשר עם בורא עולם…
אני חושב שבראש ובראשונה, לפני כל עבודה פנימית רוחנית וכו', צריך לקבוע לכל דבר זמן מוגדר ברור בשעון. כמו שיש זמן לעבודה, לשינה ולכל צורך אחר, יש זמן לתפילה. לגברים זה יותר קל, כי בית הכנסת כתיב זמנים, אבל גם נשים יכולות לסגל את זה לעצמם. אם נניח את חוזרת מהעבודה בשעה 17:00, אז כל יום בשעה 18:00 ויהי מה, מתפללים מנחה! לא משנה כמה עייפים וכמה מצליחים בכוונה בתפילה או כל דבר אחר, יש קביעות, השעה 18:00 היא זמן מנחה. כשעושים סדר ביום וקובעים זמנים להכל, זה מצליח. לגבי תפילת שחרית, הכל תלוי בזמן השינה בלילה. אם נמרחים עד מאוחר, קשה לקום ואז הבוקר נראה מדכדך, אם יש זמן ברור לשינה, ישנים בזמן, קמים רעננים בשעה מוקדמת, שותים קפה בנחת ומתפללים ואז הולכים לעבודה, באופן זה היום הרבה יותר מאיר ושמח ונחמד. רק צריך אחריות ועקביות.
ברכותינו שתמצאי בקרוב ממש את זיווגך המתאים לך ותראי רק נחת ושמחה ומנוחת הנפש כל הימים.
