שאלה:
א' שהתארח אצל משפחתו שאינו שומר תו"מ, הכין טשולנט לעצמו בסיר בישול עיטי פרטי וא' מבני הבית פיזר קצת רוטב על הטשולנט. לרוטב לא היה הכשר.
ברור שהיה הרבה יותר מס' בסיר נגד הטיפות של רוטב, אבל הספק שלי הוא כך:
המים שבסיר הגיע רק עד כחצי גובה של הסיר.
למעלה מהמים היו הרבה עדשים ואפונים קטנים ב .
הרוטב הטרייף פוזר למעלה וברור שנחת על העדשים הקטנים ולא ירד להרוטב למטה.
בכל עדשה שלעצמו אין ס' נגד הטיפה [ומסתבר גם שאין ס' בכל השיכבה העליונה של הטשולנט נגד הטיפות], ולכן לכאורה חל בהרבה מהעדשים [ואולי בכל השיכבה העליונה] חנן, ושוב לכאורה אין ס' בסיר נגד העדשים שנעשו נבילה.
שוב כיסה המפזר את הסיר והעדשים הפליטו טעמם לשאר הסיר.
יש מקום להקל?
מדובר באשכנזי.
תשובה:
שלום וברכה
לפי מה שאתה אומר, מדובר בחתיכות שהן כולן מחוץ לרוטב, ובאופן זה הכלל הוא שרק החתיכה נאסרת ושאר התבשיל מותר, לכן אם תוציא בכף מה שלמעלה, השאר מותר באכילה ואינו נאסר. ואם כיסה מיד וניער, אזי כל הקדרה מצטרפת לשישים כדי לבטל את הרוטב. לענין חתיכה שחציה בתוך הרוטב יש דיון גדול בפוסקים ומחלוקת ראשונים גדולה, אבל זה לא המקרה שלך.
מקורות:
ראה סימן צב סעי' א-ב, ומחלוקת הט"ז והש"ך שם.
הוא כיסה אחר שפיזר הרוטב.
השאלה הוא מה נחשב 'מיד' כדי שנוכל לצרף כל הקדירה לבטל הרוטב, לפני שהחנן חל בהחתיכות למעלה?
גם רציתי לדעת אם ניתן להקל, משום שמיירי בשאר איסורים, ואין חנן אלא בדבוק. האם הטיפות שיושבין על העדשים, ואולי בהסדקים נחשבים דבוק?
תודה רבה
אם כל החתיכות חוץ לרוטב זה לא אוסר את כל התבשיל אלא רק במגעו.
מה עם עבידי לטעמא
זה לא בא לטעם מן הסתם אלא ללחלח.
השאר תגובה