החרדים השקיעו בישוב ארץ ישראל?

שאלה:

שלום וברכה
רוב ככל החרדים בעשרות השנים שלפני 1948 לא שיתפו פעולה בבניית ארץ ישראל, והמשיכו לגור בחו"ל.
1. ה' הראה שזו היתה טעות מרה, ע"י כך שהביא את השואה הנוראה על יהדות הגולה.
עונש כ"כ אדיר לא נראה כמותו לכל אורך הגלות, וזה היה רק ענין של זמן עד שהיהודים יוכחדו. (אולי למעט יהודי אמריקה)
אי אפשר לומר "איננו מבינים חשבונות שמיים", חובה עלינו לעשות חשבון נפש. אחי יוסף עשו חשבון נפש והסיקו מהצרה שלהם "אבל אשמים אנחנו על אחינו וגם דמו הנה נדרש". והמסקנה מהשואה זועקת, שלא הבנו שהגיע עת קיום הנבואות של חזרת העם לארץ ישראל, "וימאסו בארץ חמדה", ע"י טענות ומענות. כל מסקנה אחרת מהשואה לא מתחילה להתישב על הלב.

2. דבר גרוע נוסף שקרה מחמת ההתעלמות מארץ ישראל, הוא שבעקבות כך החילונים נהיו רוב בארץ, והשתלטו על כל מוקד כח אפשרי כשהוקמה המדינה. כך המדינה הוגדרה חילונית, ועשתה נזקים רוחניים אדירים לאינספור יהודים.
אם החרדים היו באים ומשקיעים בשלב הזה של הגאולה – בניית ארץ ישראל, כמו שדגלו תלמידי הגר"א כהוראת רבם – השלטון היהודי בארץ היה רוחני וחיובי בהרבה.
בהתעלמם מארץ ישראל, סיבבו שתקום כאן מכונת שמד למאות אלפי יהודים. האין זו תביעה עצומה?

אין אני שואל על הקהילות והיהודים הפשוטים. השאלה שלי היא על ההנהגה החרדית, איך הם טעו טעות גדולה כזו? (למעט יחידים כגון בעל הסולם שזעק לעלות לא"י ודבריו נדחו בחריפות) ואם הם מודים שטעו, אולי זה סימן שבנקודה זו (מצות ישוב א"י) ה'דעת תורה' שלהם לא צודקת, ואין לסמוך עליה?

כגון מה שטוענים לא לגור ביהודה ושומרון כי זה 'פיקוח נפש', והרי זה מה שטענו רבנים לפני השואה ביחס לעליה לארץ! ותלמידי הגר"א עלו לכאן בהמוניהם למרות שהיה 'פיקוח נפש'. בלי התמודדות מול הערבים לא שייך ישוב הארץ, והמצוה היא לא רק ששבע מיליון יהודים יחיו בשטח גוש דן, צריך התישבות ברחבי הארץ.
ומה גם שבמציאות התברר שיהודי יהודה ושומרון ש"חטאו" בפיקוח נפש, הצילו את כל עם ישראל! שכידוע שלפני 15 שנה הרעיון 2 מדינות ל2 עמים היה חזק מאד, והממשלה השתוקקה לתת את כל יו"ש לערבים, אמריקה ואובמה לחצו על זה מאד, ובחסדי שמים הסיבה שזה לא קרה היא כי אי אפשר לפנות +300,000 יהודים מכל הישובים שביו"ש! בלעדיהם היינו מקבלים מדינת חמאס עם טילים שמגיעים במהירות-שיא לכל ערי הארץ. אז צריך להם המון הכרת הטוב על שהצילו אותנו מאבדון ולא לטעון עליהם 'פיקוח נפש'. וכידוע שגם היום האמריקנים נזעקים על כל בנייה ביו"ש כי עדיין הם לא גנזו את תוכנית 2 מדינות ל2 עמים.

אשמח לתגובת הרב הכנה על כל דבריי, ואם טעיתי במשהו בבקשה העמידוני על כך.
תודה רבה וברוכים תהיו

תשובה:

שלום וברכה

ידידי היקר, אתה מניח הנחה שלדעתי חסרת בסיס ראייתי באופן מובהק, ומכאן אתה יוצא בזעקה גדולה ומרה, ואסביר:

ראשית הפרשנות שלך לנושא של "למה היתה שואה", חסר בסיס לחלוטין. אני כלל לא יודע לומר טעם וסיבה בדבר כה משמעותי, הכחדה של שליש מעם ישראל ובצורה כה מזעזעת ורווית סבל, לדעתי זו אכן גזירה שאנחנו יכולים לעמוד מולה ולקיים בנו רק "וידום אהרן", אין לנו דרך באמת להכילה ולתת בה טעם וסברא. זו גזירת שמים שקשורה לכל מעמדם של עם ישראל מול בורא עולם, ואינה יכולה להיות עונש על מעשה ספציפי כזה או אחר, משהו שקור בתיקון העולם ברובד שנסתר מאיתנו ואין אנו יכולים להכילו.

אבל אם כבר באת כמו עוד רבים לתת פרשנות לענין וסיבה לעונש, אז ודאי ידועים לך דברי חכמי תורה רבים, שראו בשואה דוקא עונש על החילון הנורא שפשה בעם ועל נושא ההשכלה שכמעט והכחידה את עם ישראל מבחינה רוחנית. אתה לוקח את זה למקום אחר לגמרי, ובמובן מסויים גם מקום הפוך כמו שנבאר, וזה חסר תשתית ראייתית, וגם בעיני חסר הגיון ברמה מסויימת וכפי שנבאר.

לגבי השאלה של כן מדינת ישראל או לא, יש לציין שתי עובדות יסודיות, לפני שנדון בענין של השקפה רוחנית:

ראשית, עיקר היישוב בארץ נעשה על ידי יהודים יראים ושלמים ולא על ידי התנועה החלוצית החילונית. אני מניח שזה נשמע בעיניך מגוחך, כי זה מושמט במכוון מכל ספרי ההיסטוריה בבתי הספר, אבל מה לעשות שזה כך… תחילתם הבולטת [תמיד היו כאן יהודים] כמובן בעליית תלמידי הגר"א והבעש"ט שהקימו את כל התשתית בערים ירושלים צפת טבריה ועוד, והמשכם בפועלם העצום של תלמידיהם וצאצאיהם, הן בבנין ירושלים שמחוץ לחומות, שהיתה כולה על ידי יהודים חרדים, הן בבנין ישובים וערים רבות, כמו פתח תקוה, גדרה, ראש פינה ואפילו תל אביב הוקמה על ידי זרח ברנט שהיה יהודי חרדי, ועוד ועוד. זכור לטוב בין השאר סבי זקני רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל מגדולי ירושלים שפעל ללא לאות לגאולת קרקעות בכל הארץ פיתוחן ישובן ושיגשוגן, הוא כתב ספרים מלאי חזון והשראה וכו', נעשה סקר כמה תלמידי תיכון שמעו על יהושע חנקין שקנה כמה אדמות בעמק יזראל וכמה שמעו על רבי עקיבא יוסף שהקים ישובים רבים בכל רחבי הארץ… אינני מזלזל בנקודות ישוב קטנטנות וקיבוצים כמו בית אלפה ונהלל וקיבוץ כינרת, אבל שים לב, כמה שירים ופואמות נכתבו על כמה קיבוצים קטנים אלו, ומה נכתב עם ערים שלמות שנבנו בידי חרדים… אינני מדבר על שיובי הברון ועוד שלחמו על שמירת השביעית עד כדי הפסד כל ממונם, אלו היו בהכרח יהודים יראים ושלמים, ועוד רבים. וגם בשנים מאוחרות יותר, קבוצות שלמות שבאו כקיבוצים מאורגנים כמו חפץ חיים נתיבה קוממיות ועוד. חלקם של החרדים נכחד מזכרון העם, באופן מכוון ביותר.

שנית, הנושא שנדון אגב וניתש בו ויכוח עצום בין גדולי התורה באירופה בעשרות השנים שלפני השואה, בין אותם שצידדו באירגונים חובבי ציון, כמו הנצי"ב הרב קלישר ועוד אחרים, לבין אותם שהתנגדו כמו רבני בריסק ואחרים, ואלו שהסכימו במעין הסכמה של בדיעבד כדי להציל מפי הארי וכו', לא היה בה מעולם חלילה ענין של מואסם ארץ חמדה! ההיפך הוא הנכון! כל אותם יהודים וגדולי תורה שעלו לארץ ב300-350 השנים האחרונות במסירות נפש עצומה, עד התנועה החלוצית, היו כולם יראים ושלמים שבאו לחונן את עפרה [אני דור 11 בארץ, צאצא ליהודים שמסרו נפש להגיע לכאן, אשתי גם דור 10 בארץ, ויש הרבה מה להאריך בענין]. הענין היה הויכוח על הקשר עם התנועה הציונית שחרתה על דגלה את הכפירה המוחלטת ואת התערטלות מכל הקדוש והיקר לנו. נערים ונערות צעירים פותו על ידי התנועה הציונית החלוצית לעזוב את בית ההורים על כל משמעות הענין מבחינה רוחנית, לזרוק הכל ולנהוג כגויים לכל דבר וענין, זה היה החזון והרצון. וכאן ניתש הויכוח האם ניתן להשתלב בזה, ניתן להשפיע כאן? בשום מצב לא היה נושא של "לא לעלות לארץ", הנושא היה אם להתחבר ניהולית לתנועה הציונית שזממה להשתלט על הארץ שנבנתה בדם ויזע של יהודים חרדים.

הנושא שכן היה קיים לפני השואה ובתחילתה, היה הנסיון לצפות את העתיד, מה כדאי לעשות, האם לעודד אנשים לברוח, ובענין זה, אכן היה הסתר פנים גדול, ולא כולם זיהו כל כך את הענין, היו שחשבו והיו בטוחים שבהונגריה לא תהיה דריסת רגל לגרמנים, בכלל המידע על מה שקורה במחנות היה נסתר מעיני רבים, ומכאן היו דעות חלוקות מה כדאי לעשות ולא היה עידוד חד משמעי לברוח, מה שכחכמה שלאחר מעשה אנחנו יודעים שהיה יכול להיות עצה טובה לאנשים רבים. אבל זה לא קשור לכל מה שדיברת.

הנושא של המגורים ביהודה ושומרון, אכן קיום ישובים שם מסייע בהתבססות הצבא ובבידול של הערבים, ויש בכך עזרה רבה, יחד עם זה כשתשאל כהנהגה ליחידים האם לעודד התיישבות במקומות מסוכנים כדי שלסייע בדברים אלו, זו שאלה של דיני נפשות שצריך סנהדרין בשבילה. אינני חושב שמישהו סבר שאין בכך תועלת, אלא השאלה היא אחרת האם חובה עלינו לעשות זאת? האם מותר להכניס לשם ילדים ככל שניתן להתיישב בחלקים אחרים של ארץ ישראל? שאלות אלו אגב הנתונים בהם משתנים מזמן לזמן. לא כל מה שהיה נכון לאחר 67 כשהמקומות נכבשו והיה דיון מה לעשות איתם, ולערבים לא היו כלי נשק משמעותיים, נכון גם היום וכו', אינני חושב שיש מישהו שאומר שיש איסור לשבת שם [כידוע יש ישובים חרדיים מעבר לקו הירוק שקיימים בעידודם של רבנים], ויחד עם זאת קשה מאוד לעודד זאת, בודאי לגבי מקומות מבודדים, אלו הרי דיני נפשות. אין לנו היום מצות כיבוש אלא מצות ישיבה בלבד, ולומר שיש חובה איסטרטגית להכניס ילדים למקומות מסוכנים זו לא החלטה כל כך פשוטה.

לנושא שלנו חשוב לדעת נקודה אחת, אנחנו הרי לא מקבלי החלטות, רק הצגת הדברים כפי שהצגת אותם, כביכול הציבור הדת"ל מסור לארץ ישראל ואוהב את הארץ ולכן הוא שמח לשבת בכל מקום, והציבור החרדי אדיש לארץ וכו', הוא שגיאה שדומה למה שעושים בספרי ההיסטוריה לכל נושא הקמת הארץ, משום שההבדל בהתנהלות מצד שני הצדדים נובע מהדגשים שונים ותפיסות שונות ישנות ביחס לכל הנושא הציוני והקשר למדינה במובן הרוחני, ולא מתוך הבדלים באהבת ה' ויראתו או באהבת הארץ. הציבור הדת"ל – חרדל"י חונך על לאומנות רבה שמביאה אותו להתיישבות במקומות הללו, ואצל הציבור החרדי קיים חינוך להתבדלות מהציונות מתוך מטרה לשמר את היהדות במובנה המקובל על הציבור הזה. מכאן ההבדל בהתייחסות ולא מצד יראת שמים או אהבת הארץ יתירה יותר. לן ההתייחסות  לנושא זה כחטא, היא שגויה.

ברכה והצלחה.