אדון עולם אשר מלך – אין מלך בלא עם / דבקות במידותיו / זכרון חסדי אבות

שאלה:

מה הפירוש ”את שני המאורות הגדולים”? אם הם באותו גודל הם לא גדולים ולא קטנים. גדול וקטן זה ביחס למשהו אחר. לאחר שהירח הקטן שייך לקרוא לשמש ”גדול”, אבל לפני כן זה לא שייך.

”אני ראשון ואני אחרון ומבעלדי אין אלוקים”. האין בזה סתירה מיניה וביה? אם בלעדיו אין עוד הרי שהוא לא ”ראשון” ולא ”אחרון”! הוא יחיד!

שאלה דומה אך שונה במקצת, ”לפני לא נוצר קל ואחרי לא יהיה”. מתי זה ”לפני” ומתי זה ”אחרי”? הרי הוא קדמון שאין מושג של ”לפניו” והוא גם נצחי שאין מושג ”לאחריו”.

אם אין מלך בלא עם מה שייך ”אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא” וכן ”המלך המרומם לבדו מאז” איפה הוא מלך ועל מה ומי?

שאלה קצת יומרנית אבל תורה היא וללמוד אני צריך. חז”ל הרי אמרו שהאדם צריך להידמות לקונו. ונתנו רשימה. ”מה הוא רחום אף אתה, מה הוא חנון אף אתה וכו’” אבל כאילו שכחו או השמיטו עוד כמה דברים. נוקם, בעל חימה, גאה, איפה אנחנו אמורים להידמות אליו באלו ודומיהם?

ידועים דברי הגמרא ”אלה זה מעשה העגל” עד שהגר”א כותב בפיוט למוצ”ש לא להגיד ”זכור אלה ליעקב” אלא ”זכור זאת ליעקב” וכן בסידור אישי ישראל בסליחות לא להגיד ”בטוח אני באלה” אלא ”באלו”. אבל הרי החומש מלא ב”אלה”. פסוק אחרון בסוף במדבר ”אלה החוקים” פסוק ראשון בדברים ”אלה הדברים” ועוד רבים כהנה. נגד הפסוק היחידי של ”אלה א ,vceetלהיך ישראל”

תשובה:

1. מסתבר שכינוי זה הוא על שם העתיד, כלומר כיון שבהמשך אחד יקטן מהשני, הדגישו שבתחילה היו שווים.

2. אני ראשון ואני אחרון לא מתייחס למציאות אלוקית, אלא לכלל המציאות, ויש כאן בעצם שני נושאים: קדמות הקב"ה ביחס לכלל המציאות, ושאין שום בעל כח מלבדו. דבר שכמובן יוצא מקודמו.

3. היינו הך, לפניו לא נוצר כיון שהוא קדמון.

4. זו שאלה ידועה מאוד, יש לה תשובות רבות: תשובה מענינת כותב הרב אפשטיין בספרו הקדמות ושערים, שהמציאות של אין מלך בלא עם היא גוםא חסד ה' כביכול להזדקק לנבראים,, אבל מצד מציאותו המוחלטת שייכת בחינת מלכות בלא כל הזדקקות לעם, וזה דבר שאינו בתפיסתנו כלל. ומצאתי לה עתה מקורות רבים בקדמונים.

בס' דרך חיים [שנת תקע"ב] כתב שכיון שיש חומר היולי כדברי הרמב"ן וכו', יתכן שעליו מלך תחילה.

הלשם מבאר, שאין הכוונה שהיתה בו מלכות לפני הבריאה, אלא שהוא קדם לבריאה והוא סיבה לה, ועוד יש בענין זה ביאורים רבים.

5. הסיבה שהדבקות במידותיו היא רק במידות חסדו, היא משום שזו מידתו האמיתית, לעולם אין הקב"ה נוקם כדי לנקום או גאה כדי להתגאות, הכל זה חלק ממידת חסדו והאופן להתגלותו בבריאה לטובת הנבראים. סוד כל הדינים נמתקים בשורשם, אומר שאין דין שנשאר דין הכל בשורשו חסד.

6. אין פגם בעצם המילה אלה, אלא שכאשר באים לעורר זכרון חסדי אבות, נזהרים שלא להזכיר עמהם זכרון מעשים שאין רצוננו בזכירתם…