שאלה:
שלום וברכה,
אמי שתחיה אמורה להיכנס לבית חדש לאחר תשעה באב,
האם מיד בכניסה היא צריכה לעשות חנוכת בית? האם היא חייבת להשים מזוזות בכל פתחי הבית או שהיא יכולה רק בכניסה ובחדר השינה שלה ובחדרים אחרים לחכות לחנוכת בית שתעשה עם כל המשפחה?
בנוסף לגבי מזוזה יש חדר שהכניסה אליו היא רק מתוך השירותים האם הוא חייב במזוזה? והיא רוצה להכניס לשם את המקפיא האם תהיה בעיה שכל פעם יעברו מאכלים דרך השירותים?
תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
חנוכת הבית אינו חובה, כך שלא ניתן לשאול אם חייבים לעשות מיד, אמנם הספרדים מאוד נהגו להקפיד על כך לעשות זאת מיד כשנכנסים, ומנהג יפה הוא לחנוך את הבית בדברי תורה.
בודאי חייבים לשים מזוזות מיד בכל חדרי בהית שיש בהם שימוש, אפילו רק הכניסו לשם את החפצים ועדיין לא ממש ישנים שם. אין שום ענין להמתין בזה עד החנוכת הבית.
כאשר החדר הפנימי יותר הוא החדר שירות, כלומר נכנסים לאמבטיה וממנה יוצאים לדר השירות, נחלקו הדעות אם פתח זה חייב במזוזה, כמובן רק בתנאי שיש בו גודל של ד' אמות על ד' אמות. ונראה שמנהג העולם שלא לקבוע שם מזוזה. גם לדעת המחייבים במזוזה, זה נעשה רק באופן שכאשר סוגרים את דלת האמבטיה הפונה לחדר שירות, המזוזה בחוץ – בחדר שירות ולא באמבטיה.
בהחלט לא מוצלח להעביר מאכלים דרך השירותים, יצטרכו כל פעם לעטוף אותם…
מקורות:
לגבי המרפסת שירות: ראה פרי מגדים או"ח סי' פד משב"ז ס"ק ב שנראה שמחייב במזוזה, וכן כתב בשו"ת בית שלמה או"ח סי' יח, וכ"ה בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תקמח. אולם בשבט הלוי ח"ה סי' קסז נקט שאין לקבוע שם מזוזה כיון שזה מונח על כותלי האמבטיה שהיא בית של גנאי, וראה עוד בפתח מזוזות רפו ד.
בעיקר דין מאכלים שהיו בבית הכסא, עי’ שו”ת שלמת חיים (ח”ג סי’ ט) דאין ראוי לאוכלם משום “נקיות הדעת”, ואינו איסור ממש, וכ”כ בס’ טעמי המנהגים (דף יא קו”א סעי’ כ) שמהר”ש מבעלז היה מקפיד שלא לאכול מאכלים שהיו בבית הכסא. אולם בס’ ליקוטי מהרי”ח (דברים הנוהגים בסעודה) כתב בשם ס’ שלמי ציבור, שרוח רעה של בית הכסא אינה שורה אלא על האדם ולא על מאכלים, ולכך מותר לאכול מאכלים אלו, אלא שציין שמנהג העולם להקפיד על כך (וע”ע הקדמת ס’ הזוהר י ע”ב, ושער מאמרי רשב”י פ’ תצוה).
בשו”ת מנחת יצחק (ח”ג סי’ סג) כתב, שבבית הכסא שלנו יש להקל בזה בשעת הדחק, ובלבד שיהיה נקי מצואה ומכל דבר מזוהם. ועי’ שו”ת משנה הלכות (ח”ה סי’ ב) בשם שו”ת ארץ צבי (סי’ קי) בשם הג”ר מאיר אריק שהקל בזה לגבי שתיית מים בבית הכסא שלנו. וביותר לפמש”נ בלחם משנה (הל’ שביתת עשור פ”ג הל’ ב), ואליה רבה (סי’ א ס”ק ד) בשם דמשק אליעזר (חולין פ”ח סי’ י אות כט), שאפשר שבזמנינו בטלה רוח רעה.
