שאלה:
לבתי יש בטוח רפואי קולקטיבי בעבודה. אני זקוק לתרופה יקרה. דרך הבטוח של בתי אוכל לרכוש את התרופה. כשאני לא כלול בבטוח. אם לרכוש דרך הבטוח, האם זה נחשב לגזל? אנו גרים בקנדה. תודה כבוד הרב.
תשובה:
שלום וברכה,
אסור להשתמש בביטוח של קרוב משפחה כדי להוציא תרופות במחיר מוזל. הביטוח מיועד למבוטח ולא לאחרים ואסור לאחרים להשתמש. וגם בגוי הדבר אסור משום גזל הגוי שנאסר בהלכה.
בהצלחה.
מקורות:
נפסק בשו"ע סימן שמח גזל הגוי אסור והפקעת הלוואתו מותרת. הנתיבות סימן קצד ס"ק ז מבואר שאם בא לידו בהיתר מותר הרי זה הפקעת הלוואתו ומותר. ואם בא לידו באיסור הרי זה גזל הגוי, ולכן אסור לזר להוציא מביטוח של אדם אחר. וראה עוד בש"ך ריש סימן שמח שכתב שמקח וממכר שמטעה את הגוי נכלל בגזל הגוי כיון שמוציא ממנו שלא כדין.
שולחן ערוך חושן משפט הלכות גניבה סימן שמח סעיף ב
כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו (ויקרא יט, יא) וחייב לשלם, אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של גוים, ואחד הגונב מגדול או מקטן. הגה: טעות עובד כוכבים, כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלואתו, מותר, ובלבד שלא יודע לו, דליכא חילול השם (טור ס"ג). ויש אומרים דאסור להטעותו, אלא אם טעה מעצמו, שרי. (מרדכי פרק הגוזל בתרא).
נתיבות המשפט ביאורים סימן קצד ס"ק ז
[ז] גוי שהיה לו משכון. עיין סמ"ע ס"ק ט"ו עד אפילו לא מת נמי כו', מאוד תמיה לי, דהא בב"ב נ"ד [ע"ב] כתב הרשב"ם בד"ה איסתלק ליה וז"ל, שהרי כל קנינו של נכרי בכסף כדאמרינן בפ"ק דקידושין, ומשקיבל המעות, לגבי דידיה הוי מכירה גמורה שאין יכולין עוד לחזור כו', וגם התוספות [שם ד"ה עובד] אף שהשיגו על פירוש רשב"ם כתבו הטעם משום דמצינו בנכרי קנין כסף דעפרון כו', מוכח מדבריהם דאם גם אצל הגוי לא היה קנין, לא היה הפקר, ואם כן קשה הכא דנתן לישראל השני בשטר, ושטר בגוי לא הוי קנין כלל אפילו בקרקע כמ"ש התוספות שם בד"ה נכרי כי מטי, ומכל שכן במטלטלין דאפילו בישראל לא קני שטר מכל שכן בגוי, מהיכי תיתי יהיה כהפקר, ומ"מ דין אמת הוא, דהא הישראל השני אינו יכול לתבוע להראשון כיון שלא קנה החפץ, ויכול לומר לאו בעל דברים דידי את, וראובן שאינו מחזיר להגוי דמי להפקעת הלוואה דמותר, כיון שבהיתרא בא ליד ראובן דהיינו בפקדון, דאפילו בפקדון שייך הפקעת הלוואתו כמו שכתב החלקת מחוקק באה"ע סימן כ"ח ס"ק כ"א, וחילול השם ליכא, דהא הגוי אינו יודע:
אמנם מ"ש הסמ"ע ס"ק ט"ו שמותר לשמעון לומר להגוי שראובן לא נתנו לו, קשה לכאורה, דהא התוס' בב"ק דף קי"ד [ע"א] ד"ה ולא אמרן, הקשו דאמאי יכולין שנים להעיד הא הפקעת הלוואתו מותר וא"כ מפסידין אותו הרבה, ותירצו דמ"מ לא משמתינן להו כו', משמע דאיסורא עבדי, ואם כן הכא דגם כן דמי להפקעת הלוואה כמו שכתבתי לעיל, אם כן מהיכי תיתי יהיה מותר לומר לו הא מפסידין אותו. ונראה דשאני הכא כיון שנתן לו הגוי במתנה, ומתנה דמי למכר, דאי לאו דקיבל הנאה מיניה, ובמה שראובן אינו מחזיר לו מפסיד הוא, וכשאומר להגוי מציל עצמו מהיזק, ולא דמי למעיד לגוי שאין שום תועלת ומפסידו בחנם: ולפי מה שכתבתי, אפילו בלא שאלת הנכרי גם כן צ"ע, דאפשר דיכול להשתדל עם הנכרי להוציאו וליתן לידו כדי להציל עצמו מהיזק, וכן אם הקנה לו הגוי אח"כ החפץ בקנין המועיל, צ"ע אם יכול להוציא בעצמו ממנו, דיש לומר כיון דשל גוי הוא עדיין, ויכול להקנות לו, ולא דמי למטלטלין דכפרין שאינו יכול להקנות, וצ"ע:
ש"ך חושן משפט סימן שמח
(ב) או הגונב ממון של עכו"ם. משמע מכאן דאסור דאורייתא וכ"כ מהרש"ל פ' הגוזל דס"ל להרמב"ם וטור וסמ"ג שכתבו בל' הזה דאסור מדאורייתא ע"ש וקשה מכאן על מ"ש הרב בהג"ה בא"ע ריש סי' כ"ח קדש' בגזל או בגניבת עכו"ם הוי מקודשת דהא אינה צריכה להחזיר רק משו' קידוש השם עכ"ל ומה שהוציא הרב שם כן מתשובת מהרי"ו סי' קל"ח כשתעיין בתשוב' רי"ו שם תראה שאינו כן וצ"ע ועמש"ל ר"ס שנ"ט (ג) וי"א דאסור להטעותו וכו'. ע' ביש"ש פ"י דב"ק סי' ך' (הג"ה שפסק שם סי"א /כי"א/ וכ' שם דמ"מ יאמר לו ישראל ראה שעל חשבונך אני סומך וגם הפקע' הלוא' אינו מותר אלא כשחייב לשלם לו דרך מכס או דרך חוב אבל מה שהוא דרך מקח אסו
