שאלה:
אני בן 25 גרוש כבר שנה +, עדיין עם רגשות אשמה על העבר (שא"א לחיות איתי, שאיני יודע לתת אהבה לבן זוג וכדו') אני חושב שעדיין איני כשיר נפשית לגשת לפרק ב' אם כי אני צמא לאהבה ולקשר רגשי קרוב עם נברא כל שהוא, מס' שאלות יש לי: אם אכן יש בי אשם על העבר האם יש מקום לרגשות אשמה כל שהם והאם יכולים להועיל? איך אדע ע"י חשיבה הגיונית שאני יכול להתחיל לשמוע הצעות לזיווג שני ואני כשיר מבחינה נפשית לזה (שכן איני יודע כמה/מה הבשלות הרגשית הנצרכת בשביל להקים בית? ולסיום השאלה שמעיקה לי זה שנים: "אני ב ע ל – ג א ו ה" – וברצוני דעת איך למען השם לשנות את זה / להעביר את זה ל'ויגבה ליבו בדרכי ה' / להיות ענותן כהלל? (אשמח אם תציין לי ספרים ש"באמת" יכולים לכוון אותי מה לעשות בנושא טעון זה, אני יודע שזה משימת חיים שמסתיימת ביציאת נשמה…)
תודה רבה לכם בכל אופן, הרבה הצלחה וס"ד בזיכוי הרבים !!!
תשובה:
שלום ידידי, לא תכעס עלי אם אכתוב לך שאני לא מסכים עם אף מילה שכתבת אבל כלום!
ראשית האבסורד הזה שאתה מרגיש כל כך רע עם עצמך ועדיין מרגיש בעל גאווה, הרי זה דבר והיפוכו…
ולגבי האשמות שאתה לוקח על עצמך, מדוע? וכי בגלל שלא הצליחו חיי הנישואין שלך זה אומר שיש בך אשמה? אולי זה לא התאים? אולי אשה יותר מכילה ופחות ביקורתית תפתח אותך יותר ותעשה לך טוב? כשאדם טוב לו הוא מצליח גם להשפיע טוב, כשאדם לחוץ הוא מתכנס ולא יכול להשפיע טוב על סביבותיו.
אשמה ויאוש הם הכלים הכי חזקים של היצר הרע, לכן זה אף פעם לא במקום.
תמיד טוב ללמוד ולהתקדם ולא לוותר בענין הזה. אם אתה חושב שחסר לך משהו תשקיע בזה, בשמחה מתוך רצון ויצירה, ולא ביאוש והתכנסות. יש הרבה מה להתכונן וללמוד לקראת חיי נישואין, וזו לא בעיה בכלל, לומדים ומשקיעים וקוצרים.
הייתי מציע לך בשלב זה, דבר ראשון ליצור קשר עם מאמן אישי תורני, קאוצ'ר, שאצלו וכל לפתוח את מה שהיה ומה שאתה מרגיש ולהעצים יותר את הבטחון העצמי הירוד שלך – היפך הגאווה, ולאחר מכן מתוך יותר כוחות, לפנות לפרק ב' בעזרת ה' תוך הכנה וחשיבה והתייעצות מי ומה היא האשה המתאימה לך.
ברור בעיני שבבסיס, אדם הכמה לאהבה הוא האיש המסול גם להעניק אהבה, רק הוא צריך להיות במצב של מלאות ובטחון ושמחה כדי לעשות זאת.
בשורות טובות ושבת שלום.
תגובת השואל:
תודה על התשובה הכ"כ בהירה, אבל, ע"ז שכתבת שלהרגיש נחות והיות בעל גאוה זה דבר והיפוכו – ע"ז אני חולק ! שכן נחיתות נובעת מגאוה. שהרי למה אני (לצורך העניין) מרגיש נחות שכן יש לי הרגשה שמגיע לי יותר והרגשה זו "גאוה" שמה, האין אני צודק? אם לא, למה?
והאם בכל אופן תוכלו לציין לי ספר שעוסק בתחום זו בפן המעשי. שוב תודה רבה והרבה ס"ד בזיכוי הרבים !!!
זה לא נכון בכלל, כי גם הגאווה וגם תחושת הנחיתות אינה תפיסה שכלית כפי שאתה מציג אותה, מסחרית כזו, כמה מגיע לי וכדו', אלו תכונות בנפש, וכאשר אדם מרגיש לא טוב עם עצמו או עם הסביבה, חוסר בטחון עצמי, חוסר סיפוק, חוסר קבלה, חוסר יחס מספק, זו לא גאווה, זה קושי נפשי מסויים שמצריך עבודה, והעבודה כאן ממש לא תהיה בכיוון של להחליש "למה מי אתה חושב שאתה שמגיע לך משהו???", זה רק עצת היצר להפיל את האדם לבור הרבה יותר עמוק, אלא להיפך להעניק ל בטחון, להראות לו כמה זה לא נכון, מה נקודות החוזקה שלו שעליהם באמת מעריכים אותו, באיזה מקום הוא יכול למצוא סיפוק ואתגר ועשייה מועילה ומכובדת וכו', אדם שלא מרגיש מספיק שווה או מספיק רצוי הוא לא בעל גאווה, אלא יש לו חסך רגשי מסויים שיש צורך למלא אותו. אינני יודע על מה בדיוק יעזור ספר ואין לי רעיון לספר מסויים, יותר הייתי מציע ליצור קשר עם אישיות רבנית מכילה ומכבדת שיש לה הבנה בתחום הנפש, ואיתו לפתוח כל המ שמרגישים ואיך מתקדמים ולאן. בהצלחה רבה
השאר תגובה