מנהגי אבות – האם מועילה להם התרת נדרים?

שאלה:

המנהג אצלנו לאכול מצות יד, השנה בעקבות הקורונה וכו' האם אפשר לבטל באופן חד פעמי המנהג ללא התרה?

תשובה:

בשעת הדחק, לגבי מנהג שלא התנו שיהיה בלי נדר, סומכים על המודעה שעשו בערב ראש השנה שכל מנהג טוב יהיה בלי נדר. אמנם אם מדובר כאן במנהגי אבות כלל לא ברור שניתן להתיר ומעילה התרה בדבר כזה, אבל יש להניח שעל צד אונס שיהיה קשה להשיג מצות לכתחילה לא קיבלו עליהם. ואם אין לכם עכשיו מצות אחרות יש להקל.

מקורות:

ראה אגרות משה אבהע"ז ח"ד סי' ק אות ד. ומקור לדבריו מצינו בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת סו"ס סו), שדן בכעין זה, אם ניתן להתיר מנהג שנתיסד מדורות עברו בדברים התלויים בפלוגתא דרבוותא, והשיב, שהואיל ויש לחוש שמא התקבל מנהג זה בתחילה משום שבית הדין שבאותו מקום הכריעו לדינא כשיטה המחמירה, אין הבנים רשאים לבטל מנהגם, משום דקי"ל דאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אא"כ הוא גדול כמותו בחכמה ובמנין [וע"ע מש"כ בזה בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' קז, שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רמט, ובס' סמיכה לחיים להגר"ח פלאג'י יו"ד סי' ה]. 

אולם, בשדי חמד (ח"ד מערכת מ כלל לז) כתב לענין חיוב הבנים לנהוג במנהג אבותיהם, שדין מנהגי האבות אינו אמור אלא בדברים שנעשו לסייג או בתורת חומרא בעלמא, אולם, בדבר התלוי בפלוגתא דרבוותא שנהגו בו להכריע כצד מסויים אין הדבר מחייב את הבנים לדורות, ולא שייך בזה דין מנהג.

ומכל מקום, באופן שידוע שלא נהגו כך מחמת שהכריעו כשיטה המחמירה אלא לחומרא בעלמא, כתב האגרות משה שם שאין לזה תורת מנהג [וכעין זה כתב בתשובותיו או"ח ח"ב סי' פג, לענין אדם שהיה נוהג להחמיר שלא לטלטל אף במקום שיש עירוב, לחוש לשיטת הרמב"ם דצורת הפתח אינה מועילה לפירצה הרחבה יותר מי' אמות, דכיון שנהג כן בתורת חומרא בעלמא רשאי הוא להתיר את נדרו].