שאלה:
שלום
האם קנה סוכר שמגדלים בחצרות לנוי קדוש בקדושת שביעית? מצד אחד רוב הקנה סוכר בעולם מיועד ליצירת סוכר, ומצד שני רוב הקנה סוכר הגדל בארץ מיועד לנוי.
תשובה:
לכאורה נראה פשוט שכיון שמצד עצם מהותו הוא מיועד לאכילה, גם אם אתה נוטע אותו לנוי יש בו קדשות שביעית, שאלה זו אגב מצויה גם בפירות למיניהם, הרבה אנשים נוטעים אילנו מאכל לא בשביל לצרוך את הפירות אלא לנוי, ואעפ"כ פשוט שהם קדושים בקדושת שביעית.
אינה דומה הראיה לנידון. אילנות מאכל מיועדים ברובם לאכילה גם במקומינו, ולכן מי שנוטע אותם למאכל ניתן לומר שבטלה דעתו אצל כל אדם. משא"כ קנה סוכר שאין בארץ גידול מסחרי שלו כלל, וגם רוב המגדלים בחצרות מגדלים אותו לנוי, יש מקום לומר שלא נחשב פרי.
וכל זה מבלי להגיע למה שכתב המהרי"ט בתשובה (ח"א סי' פ"ג) לגבי עץ תות שנטע אדם לצורך האכלת העלים לתולעי משי שהתיר מטעם "שהאילנות הללו משעת נטיעתן אינם מיוחדים למאכל, ולא לעשות פירות אלא נוטעין אותם מתחלה לצורך המשי".
שכן בדעת הרמב"ם (פ"ה הי"א) נראה שאם בסתמא מיועד למאכל הוא קדוש גם אין כוונתו למאכל, ואם אינו מיועד בסתמא למאכל אינו קדוש, "וכל שאינו מיוחד לא לזה ולא לזה כגון הסיאה והאזוב והקורנס הרי הוא תלוי במחשבתו, חשב עליו לעצים הרי הוא כעצים, לאכילה הרי הוא כפירות". ולפ"ד קשה מאוד לומר שדבר שבארץ לא מגדלים אותו למאכל הוא בכלל "כל שהוא מיוחד למאכל אדם כגון חיטים תאנים וענבים וכיוצא בהן".
מסתבר כדבריך שכיון שבגינות אף פעם לא שותלים למאכל זה לא קדוש.
השאר תגובה