שאלה:
חקלאי בשנת שמיטה שבפניו עומדות 2 אפשרויות: להפקיר את השדה שלו ולהפסיד את כל הרווחים שלו מהשדה באותה שנה, או לעשות היתר מכירה ובכך לא יפסיד את פרנסתו באותה שנה. מה עליו לעשות?
אשמח למקורות
תודה רבה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
בודאי שהדבר הנכון לעשותו הוא להשבית את הקרקע לגמרי ולקיים את המצוה האמורה בתורה כדת וכדין, ושומר מצוה לא ידע דבר רע. גם אלו שייסד וצידדו בהיתר מכירה, הדגישו חזור והדגש שהוא היתר לשעת הדחק גדול ומשום פיקוח נפש החקלאים כאן בארץ באותם ימים.
זאת מלבד העובדה שרוב פוסקי זמנינו מפקפקים מאוד בתקפות המכירה גם בדיעבד [ולכן הורו שלא לאכול מפירות היתר מכירה ובודאי לא מירקות אלו שיש בהם חשש איסור ספיחין], משום שכיון אין שום כוונה רצינית במכירה והיא נעשית לגמרי מן השפה ולחוץ, אם יבוא הגוי ויבקש את הקרקע אף אחד לא יתן לו. כמו כן יש שאלות נוספות הקשורות לענין ברמה העקרונית מאז ומתמיד, כמו איסור לא תחנם שיתכן שמלבד האיסור שבו הוא גם מפקיע את תקפות המכירה, והיות המכירה חסרת תוקף חוקי ועוד.
מקורות על כך ניתן למצוא בהרחבה בס' מעדני ארץ לגרש"ז אויערבך בהקדמה, ולמעשה לאורך כל הספר הוא מפלפל בטענות השונות העולות כנגד היתר המכירה.
שיעור יפה ומקיף על כך, תוכלי לראות כאן.
שבת שלום ומבורך.
אם הגוי יבקש חמץ נביא לו?
למה לא? הוא הרי משלם על כך. גוי שנכנס לחנות ומבקש לקנות פסטה לא מוכרים לו?
אבל כתבתם שאם נבקש מהגוי קרקע לא יביא . מה קורה בחמץ וכי יסכימו שישאיר זאת. מה ההבדל
אסביר שוב:
כאשר אני מוכר את אדמות ארץ ישראל לערבי, ברור שאני לא מתכוון ברצינות, אם הוא ירצה לממש את המכירה, יביא כסף רב מסעודיה בשווי הקרקע ויבקש לקנות את אדמות ארץ ישראל, אף אחד לא יתן לו! זו המדינה שלנו… וכי נמכור לו את כל המדינה??? כלומר המכירה היא כלום.
אבל כאשר אני מוכר לו חמץ והוא יחליט לממש את המכירה ויביא כסף וירצה לקנות את כל הפסטה שיש בפסח במפעל, אני מניח שבעלי המפעל ישמחו מאוד, למה לא… לכן זו מכירה אמיתית יותר.
השאר תגובה