שאלה:
שלום! בחור בישיבה שמנהג ביתו לעמוד בשעת קידוש ליל שבת, ונמצא במקום שהמקדש נוהג לשבת, האם יכול לעמוד כשהמקדש יושב? איזה נכון יותר, לעמוד כמנהג ביתו, או לשבת להיות שוה עם המקדש?
[בבקשה להראות מראה מקומות בענין, יישר כחך!]
תשובה:
שלום וברכה
יש בשאלתך שני נושאים, האחד מנהג המקום, ובזה פשיטא שאין לשנות ממנהג בעל הבית בפניו, וזה אין צריך מקור.
לעצם הענין, כאשר מנהג המקדש לשבת, האם גם בני ביתו ישבו בדוקא או לא [שאלה מצויה במקומות ציבוריים], ראה שו"ת באר משה ח"ח סי' פו שפשיטא שלצורך הקביעות לא די בכך שהוא יושב וצריך שגם הם ישבו כמוהו. אמנם זה לא מעכב.
שבת שלום.
מקורות:
ראה בדברי הבאר משה שם שהביא דברי הרמ"א בסי רעא סעיף י שיכול לעמוד בשעת הקידוש ויותר טוב לישב, והמשנה ברורה שם כתב דבכי האי גוונא מקרי טפי קידוש במקום סעודה כיון שיושב במקום סעודתו בעת הקידוש. וכן הסכים בביאור הגר"א ומטעם אחר, דכיון שאחד פוטר חבירו בעינן קביעות שיקבעו יחד, ובישיבה מקרי קביעות. ולפי דבריו גם השומעים צריכים לשבת בזמן שהוא אומר את הקידוש בכדי שיקבעו עימו יחד שזאת הצורה להוציא את השומעים בקידוש. ודן שם שחידוש הוא שהעולם דוקא עומדים שכנראה נשתרבב מהא דהמקדש עומד. ומכל מקום הסיק שאם המקדש יושב וודאי שהשומעים ישבו בדווקא.
