שאלה:
מצוי ב"בר פתיחה" לפני החופה, שאוכלים מיני מאכלים. והנה, כששבים מהחופה ורוצים ליטול ידיים לסעודת פת – מתעוררת שאלה: האם לברך ברכה אחרונה על האכילה הקודמת, או שברכת המזון שבסוף הסעודה, תפטור את מה שאכלו לפני הסעודה?
תשובה:
שלום אכן, זו שאלה גדולה. בחתונות של בני אשכנז שיוצאים לחופה תחת כיפת השמים זה יותר קל, שכיון שעושים שינוי מקום בודאי חובה לברך ברכה אחרונה קודם היציאה, אבל כאשר לא יוצאים לחוץ זו אכן שאלה שיש לקיים לגביה את כל הכללים האמורים במשנה ברורה בסי' קעו.
באופן עקרוני יש בענין זה כמה פרטים: אם מדובר בפירות שלא יאכל באמצע הסעודה, ברכת המזון אינה פוטרת ויש לברך בורא נפשות, אבל אם יאכל בסעודתו, כיון שפירות הוא דבר שמברכים עליו באמצע הסעודה, האכילה הזו מצטרפת ואין צורך בבורא נפשות. אבל ירקות או דגים וסלטים שלא מברכים עליהם באמצע סעודה, גם אם יאכל מהם גם בתוך הסעודה, יש לברך בורא נפשות על מה שאכל קודם. מיני מזונות נפטרים בברכת המזון. לגבי מים יש ספק לכן יש לשתות פחות מרביעית.
יום מבורך.
באוכל מאכלים שברכתם מזונות, האם אין הבדל בין "פת הבאה בכיסנין" לבין שאר מזונות? [כגון קוסקוס, פסטה]
יש הבדל:
משנה ברורה סימן קעו
בירך על הפרפרת – דדרך הוא להביאם קודם הסעודה לתענוג או להמשיך הלב לאכילה ולא פטר את הפת כיון דברכתן במ"מ. וכתב בשיטה מקובצת שאף אם כוון בפירוש לפטור לא מהני. ולענין ברכה אחרונה אם אכלן רק לתענוג או להשביע קצת צריך לברך עליהם ב"א קודם הסעודה ואם לא בירך עד שבירך בהמ"ז בדיעבד בהמ"ז פוטר כל מיני מזונות כמו שכתבנו לקמן בסימן ר"ח סי"ז במ"ב ע"ש וי"א דאם דעתו לאכול מיני מזונות גם בתוך הסעודה נחשבת לאכילה אחת ויכול אף לכתחלה לסמוך על בהמ"ז שיברך לבסוף ומ"מ נראה דאף לדעה זו יראה לכוין להדיא בבהמ"ז לפטור מה שאכל מקודם [עיין באבן העוזר סימן ר"ח סי"ז]. ועיין בבה"ל שבארנו לענין מה שאנו אוכלין אחר קידוש בשחרית לעק"ך וקיכלי"ך וכדומה נכון יותר שאף לדעה ראשונה לא יברך עליהם ברכה אחרונה קודם הסעודה אלא יפטרנו בבהמ"ז וכ"ש אם אוכל המין כיסנין גם בתוך הסעודה ובברכת במ"מ שמברך קודם הסעודה פוטר גם אותם לכו"ע נפטרין הכל בבהמ"ז מפני דכל זה שייך לסעודה.
השאר תגובה