שאלה:
[ אנחנו אשכנזים- מחמירים בכשרות המטבח, בד״כ לפי דעת הרמ״א/חב״ד]
בדירה השכורה בה אנחנו גרים יש שני כיורי נירוסטה צמודים שמחוברים על ידי אותה צנרת, יוצא כמעט בכל פעם שהמים עוברים מכיור אחד לשני בגלל הצנרת המשותפת.
הכשרנו את הכיורים על ידי עירוי של מים מקומקום שחיממנו.
(אדגיש שאנחנו אשכנזים ומשתדלים להדר כמה שיותר את הכשרות במטבח)
* קראתי בשולחן ערוך שיש צורך בליבון הכיור ולא די בעירוי של מים מקומקום. האם זו החמרה בלבד או שאנחנו גם צריכים לעשות זאת?
* כל רב אומר לי אחרת ואשמח להסבר או מקורות איך נכון להשתמש בכיורים כשהם צמודים ועם מערכת ניקוז משותפת, בעיקר במקרים בהם שופכים מים רותחים (כמו מסיר של פסטה לדוגמא) או מאכל חריף רותח לכיור. האם המעבר מתחת לכיור פוגם אוטומטית או שבמקרה שלנו עדיף שלא נשפוך בכלל מים רותחים לכיור?
תשובה:
שלום וברכה
ככל שמדובר בכיור אחד שרק מחולק באמצעו במחיצת מתכת, עדיף שלא לערות לתוכו חלב או בשר רותחים כלל, משום שבעצם הכיור הוא כולו כלי אחד. אבל מה שיש צנרת אחת או ברז אחד אינו רלוונטי, ואם הם שני כיורים מותר. במאכל פרווה כמו פסטה אין חשש בכל מקרה גם אם הסיר בשרי או חלבי. מי שאמר שבכיור מתכת יש צורך בליבון, כנראה לא הבין אותך, אין דבר כזה, אלא שיש שהחמירו לא לערות רקמים רותחים, אלא שיהיה ברזל מלובן או אבן מלובנת בכיור בעת ההכשרה כדי שהמים לא יצטננו מרתיחתם.
ראי כאן בהרחבה.
