שאלה:
כתוב בש״ך ס״ק כ״ד על יו״ד סימן ק״כ ש כלי אחוז בשותפות יהודי וגוי א״צ טבילה מטעם שכתב או״ה סוף דין צ״א דהא בודאי אינו יוצא מידי שם טומאה בטבילה זו. דהיינו יש בעצם חיוב טבילה רק שלא יועיל להוציא הכלי מטומאת עכו״ם. שיטה זו לדעתי מבוסס על גירסת הט״ז בירושלמי ע״ז ה, ט״ו מובא בס״ק א ביו״ד ק״כ – וטעם הטבילה כדי שיצאו מטומאתו של עכו״ם לקדושתו של ישראל. אבל לפי גרסתינו: שיצא מטומאת עכו״ם לקדושת ישראל – הטבילה לא מוציא הכלי מטומאת עכו״ם אלא היא התוצאה של היציאה מטומאת עכו״ם. לפי זה האם העצה לתת הכלי לגוי בשותפות עצה יותר טובה מהקנאה לגמרי היות וזה פחות הערמה?
תשובה:
למעשה גם בשותפות גוי כתבו הפוסקים שאם כל השימוש מסור לישראל זו סתם הערמה ואינו מועיל, ראה מלמד להועיל ח"ב סי' מז, שבט הלוי ח"ט סי' קסז.
