שאלה:
שלום לכבוד הרבנים!
יש לי מספר שאלות בנושא זה
א. מדוע יש דיינים שברגע שהשואל מציג שיש שאלה בינו לבין חבירו, הם לא מסכימים לשמוע עד שיבוא הצד השני, ויש דיינים ששומעים ועונים.
ב. לצד שס"ל שאין לשמוע בלי שיבוא הצד השני, מה החשש בזה, הרי כל עוד שאין פסק דין, אף שהדיין אמר את הדין כפי שהציגו לפניו, ודאי אין זה מחייב את הצד השני.
ג. דיין שלא מסכים לשמוע עד שיבוא הצד השני, והשואל טוען שהוא שואל כדי לדעת מה הדין, היינו לדעת מבחינתו מה לעשות, שאם למשל הדיין יגיד שהוא טועה, אז הוא ישלם לצד השני, האם באופן כזה יש לענות לו?
תשובה:
שלום וברכה,
דיין ששומע צד אחד שלא במעמד צד שני אסור לו להיות דיין בדבר גם אחרי שיבואו שני הצדדים לדון בפניו, כיון ששמע צד אחד נפסל מלדון בדבר. ולכן יש דיינים שנמנעים מלשמוע צד אחד שאם אח"כ יבואו הצדדים שיוכלו לדון בדבר.
אם הדיין רק עונה תשובה בשמיעת צד אחד: הפסיקה בדבר לא מחייבת את הצד השני ולכן מקילים בדבר לענות תשובות בדיני ממונות לשואלים. וגם בזה אם הדיין רואה שהשאלה מורכבת לא עונה בדבר.
מותר להדריך שואל שרוצה לדעת איך לנהוג בדבר אם אין כוונה להגיע לדין תורה.
בהצלחה.
מקורות:
שולחן ערוך חושן משפט הלכות דיינים סימן יז סעיף ה
אסור לדיין לשמוע דברי בעל דין האחד שלא בפני בעל דין חבירו. הגה: ודוקא שיודע הדיין שיהיה דיין בדבר, אבל אם שמע טענת האחד ואחר כך נתרצה השני לדון לפניו, מותר להיות דיין בדבר (תשובת מהרי"ל קצ"ה). ולא יכתוב שום חכם פסק לאחד מבעלי הדינין בדרך א"כ, או שיכתוב לו דעתו בלא פסק, כל זמן שלא שמע דברי שניהם, שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר; גם משום שאח"כ יטעון השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להיפך, ואיכא זילותא לחכם. וכן הבעל דין מוזהר על כך. ותלמיד שיש לו דין לפני רבו, לא יקדים לבא קודם בעל דינו, שלא יהא נראה כמקדים כדי לסדר טענותיו שלא בפני חבירו. ואם יש לו עת קבוע לבא ללמוד לפניו, ובא העת ההיא, מותר.
ראה כאן בהרחבה על השאלה איך מותר לאתר דין להשיב תשובות בדיני ממונות?
