שאלה:
שלום, ישנו ספל עם פטנט חדש לשתיה חמה, מבחוץ שחור כולו, שכששופתים לתוכו רותחים מתגלית תמונה (משפחתית או מה שרוצים) וכשמתקרר חוזר להשחיר. האם מותר לשימוש בשבת?
תשובה:
שלום וברכה
כוס זו אסור להשתמש בה בשבת.
מקורות:
האיסור לכתוב ולצבוע בשבת קיים גם כאשר הדבר אינו נעשה באופן רגיל, אלא על ידי חום וכדומה, ולכן מדחום שאופן פעולתו הוא שמכח חום הגוף נכתבים על גביו אותיות או מספרים אסור להשתמש בו בשבת, כפי שכתב הגרש”ז אויערבךבשמירת שבת כהלכתה פרק מ סעי’ ב. וכן אסור לטבול קיסם המיועד לבדיקת הריון בתוך הפרשות הגוף כאשר על ידי חומרים מסוימים שיש בהפרשה משתנה צבעו לירוק וכדומה [ראה שם פרק לג הערה פג], ואף בנידון שלנו הוא כך.
אמנם, משקפיים שמחליפות צבעם לכהה יותר בשמש התירו הפוסקים להשתמש בהם בשבת, אולם שם הנימוק הוא שהאדם אינו צובע ואינו יוצא חוץ לביתו כדי לצבוע ואין זה אלא גרמא [ראה ארחות שבת ח”א עמ’ תנה]. סברא זו היה ניתן לומר גם כאן, כאשר אדם מעוניין לשתות משקה מסויים ואגב כן הכוס משנה גווניה. אולם נראה שאין די בכך כדי להקל, כיון שכוס זו נעשית במיוחד לצורך כך ובדרך כלל משתמשים בה בשביל השעשוע. כמו כן, נתינת המים החמים בכוס נפעלת על ידי מעשה האדם ממש, משא”כ היציאה חוץ לבית שאינה פועלת פעולה זו אלא רק מזמנת את השמש לפעול בהן את פעולתה.
למעשה יש כאן פסיק רישא דניחא ליה בדרבנן, ואסור.
שהרי הצביעה אינה ברת קיימא לכן אין איסור צובע מהתורה אלא מדרבנן, ואכן, ניחא ליה בציור המופיע בעת מזיגת המשקה החם.
וגם אם היינו מגיעים למסקנה שלא ניחא ליה בזה, להרבה פוסקים אסור פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן
זה לכאורה מוגדר כניחא ליה, גם אם כרגע אין לו בזה צורך, לשם זה היא נקנית.
לכאורה בכהאי גוונא שיודע לפני שבת שלא יהיה כוס אחר, לכאורה היה אפשר לקבוע ובדבק נייר שחור מסביב כל הכוס מלבר-ויועיל אולי להתיר.
יועיל לעשות זאת אולי כפסיק רישא דלא ניחא ליה אבל לא להתיר.
זה נקרא צורך גדול (לשתות בשבת זה ודאי צורך גדול) ולכאורה אם אכן שם דבק שחור מסביב לכל הכוס ואין לו כוס אחרת, אז יש כבר תרתי דשבות – אחד הוא השבות של הצביעה שלא ברת קיימא ואסורה מדרבנן ולא מהתורה, והשניה היא מלאכה שאינה צריכה לגופה (שהרי בליפוף הכוס בדבק שחור לא יראה כלל הציור ובכך מגלה דעתו שאינו צריך כלל למלאכה), וקשה לי להבין מדוע עדין יהיה אסור בהתקיים כל התנאים הללו, אבל זה ציור לא מציאותי כי ברוך השם דור של שפע ולכולם הרבה כוסות, אבל רק לצורך הדיון ההלכתי..
אני מבין שכוונתך למי שנמצא באי בודד ואין לו אפשרות לשתות אלא בכוס זו… עכשיו ראיתי שגם אתה בסוף שאלתך עמדת על כך שזה דיון חסר משמעות מעשית.
אכן, לא מעשי כלל.
אני מודה שאין נפקא מינא בימנו כלל.
אלא רק ניסיתי לעמוד על דעת כבודו, האם מסכים איתי שבמקרה הנ"ל כבר יש כאן שבות דה-שבות, וכבר קל יותר..
יתכן, אף כי הצירוף של מלאכה שאינה צריכה לגופה לא כל כך פשוט, כיון שזה נקרא דרבנן חמור, ראה משנה ברורה סי' שיד ס"ק יא שדן בזה באריכות רבה.
במה זה שונה ממה שהתירו הפוסקים (שש"כ פט"ו, אורחות שבת ח"א עמ' תנ ועוד) לשים לתינוק טיטול עם ציורי דמויות וסימני היכר הנעלמים ומתחדשים עם הרטבת הטיטול ע"י התינוק.
והלא אף שם לצורך זה נועד הדבר וניח"ל בזה, ובמה ששם הטיטול לתינוק גורם לצביעתו וכד'.
נושא זה הוסבר בגוף התשובה ביחס למשקפי שמש.
לכאורה האגרות משה שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן מה שכתב כך:
הנה בדבר זכוכית של משקפים שנקרא פוטגור שנעשו באופן זה דכשהולכים בשמש הם כמו משקפי שמש וכשהולכים בצל נעשה בחזרה משך רגעים בהיר כזכוכית רגילות של משקפים איני רואה בזה איסור לא משום צובע ולא משום מתקן מנא, דהא לא נצבע כלום מדבא מראה הראשון בחזרה וכן חוזר חלילה כמה פעמים,
וטעמו כי חוזר הצבע יקל גם כאן
ואל תחלק שכאן זה יותר זמן שאם עכשיו יושב בספסל בשמש….
נכון, לפי הנימוק שלו היה ניתן להתיר גם שימוש בכוס כזו, אולם כאמור יש שחילקו באופנים אחרים ולדבריהם אסור.
השש"כ פרק יח הערה ע' גם כן מביא אגרות משה זה אז הוא לא חולק[ואמנם מוסיף שם סברא אך לא כתב שחולק על האגרות מזה שהוא מציין]
ויותר נראה לחלק בין כתיבה לצביעה. ליישב הסתירה בין השש"כ שהבאתם לשש"כ שאני הבאתי.
שכתיבה אף שאינו מתקיים יש מקום להחמיר, שיש כאן סימן והיכר למי שרוצה לדעת מה כתוב או מה מצויר.
אבל צביעה שהגדרתו הוא שמשתנה גוון הדבר.
אם זה לזמן אינו נקרא כמשתנה הגוון שלו.
ולפי זה יש למחוק כאן הדימוי למשקפי שמש.
יש לעיין בדברים, ונראה לי שכוס כזו עוד יותר חמור מעדשות, שכאן עיקר הענין הוא הכתיבה וזה נקנה עבור זה, ובודאי אינו גרמא כמו בעדשות אלא מעשה ממש בידים ונראה לי שגם האגרות משה יודה לאיסור.
השאר תגובה