שאלה:
שלום,
כתוב בשולחן ערוך,סימן תיז שראש חודש מותר בעשיית מלאכה ונשים שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה הוא מנהג טוב.
השאלה היא באיזה
מלאכה מדובר בסימן זה ובמקומות שכאלה כאשר מוזכרת עשיית או אי עשיית מלאכה (למשל בקשר לפורים או ספירת העומר). האם כוונה למלאכות אסורות בשבת או שמדובר בסתם פעולות שכרוכות בטורח רב?
תודה רבה
תשובה:
לגבי פורים יש דגש רחב בפוסקים גם על מלאכות שאדם מקבל עליהם שכר, ונאמר שמי שעובד בהם אינו רואה ברכה באותו ממון.
לגבי ראש חודש וספירת העומר המנהג הוא בעיקר להמנע מתפירה וכיבוס, שאר המלאכות שאין בהן טורח, או שזה ממש צורך אכילה כמו בישול, מותרות, למעט מקומות שבפירוש נהגו ביותר מכך. במקום שיש מנהג שאין עושים כל מלאכה, יש לנהוג כפי המנהג. במקום שאין מנהג קבוע בזה, יש להמנע מעשיית מלאכה אחת באופן קבוע, וניתן לעשות את שאר המלאכות.
כיום נוהגים להימנע בעיקר ממלאכת התפירה אלא אם כן יש בזה הפסד ממון, וראה במקורות במנהגים שהבאנו בזה.
מקורות:
בשולחן ערוך סי' תי"ז נפסק כי מן הדין מותר לעשות מלאכה בראש חודש, אך מנהג טוב הוא לנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש. וברמ"א מבואר שהכל הולך בזה אחר המנהג.
נאמרו בפוסקים כמה טעמים למנהג זה: א. בטור כתב כי מפני שלא פרקו נזמיהן לעגל ניתן להם ראש חודש ליום טוב וכן כתב רש"י במגילה כב,ב.
ב. בטור הביא טעם נוסף בשם אחיו, לפי שהמועדים נתקנו כנגד האבות, פסח כנגד אברהם, שבועות כנגד יצחק, סוכות כנגד יעקב, וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא.
ג. בדרכי משה שם כתב לפי שבכל חודש וחודש האשה מתחדשת וטובלת וחוזרת לבעלה כשם שהלבנה מתחדשת בכל חודש, ולכן ראש חודש נחשב יום טוב לנשים.
ד. בכף החיים הביא טעם נוסף, מפני שראשי חודשים ניתנו לנו על ידי תפילת חנה, ולכן נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש כי על ידי אשה הוא בא.
לענין המלאכות האסורות: בביאור הלכה שם ד"ה שהנשים הביא את דעת המגן אברהם וביאר בדבריו שאשה אינה רשאית לעשות יום זה כיום חול ממש לעסוק בכל המלאכות, כיון שלענין זה מצווה ועומדת מימים קדמונים, אבל שלא לעסוק בשום מלאכה הדבר תלוי במנהג ע"ש שכך הסיק.
בשו"ת הרשב"ץ ח"ג סי' רמ"ד כתב שאסרו רק מלאכת אריגה וטויה ולא מלאכת תפירה, ויש שהקילו מחמת כך גם בתפירה (ראה בכף החיים שם סק"ל).
ובפוסקי זמנינו דנו לגבי הפעלת מכונת כביסה, עי' בשו"ת עטרת פז ח"א סי' ו' שכתב שאין לכבס אף במכונת כביסה, אולם בספר ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמ' רמ"ח כתב בשם אביו להקל בזה. ועי' בשו"ת שבט הקהתי ח"א סי' קל"ה שהסתפק בזה, ועי' עוד בשו"ת רבבות אפרים ח"ו סי' ר"כ אות ו' שכתב שהרבה נשים נוהגות לכבס אף שאינם תופרות.
בערוך השולחן שם סעיף י' מבואר שבמקום הפסד ממון לא קיבלו על עצמם הנשים מנהג זה. [וזה לשונו: ר"ח מותר במלאכה והנשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה בר"ח איתא בירושלמי פ"א דתענית ובפרקי דר"א [פמ"ד] שהוא מנהג טוב לפי שלא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן על עשיית העגל לפיכך ניתנה להן תוספת יום טוב בר"ח ואם יש מנהג לעשות מקצת מלאכות ומקצת שלא לעשות הולכין אחר המנהג ודוקא כשידוע שמכבר המנהג כן אבל בסתמא אסורות הנשים בכל המלאכות והנה אצלינו נשי בעלי בתים אין עושות מלאכה ונשים העוסקות באומנות עושות מלאכה וצ"ל דלא קבילו עלייהו להפסיד פרנסתן]
סעיף יא
ובמשנה ברורה שם הביא מחלוקת האחרונים כאשר ראש חודש חל ב' ימים אם יש להמנע מעשיית מלאכה בב' הימים או רק ביום א', והביא בשם הפרי מגדים שהכל תלוי בזה במנהג המקום. [ז"ל: משנה ברורה סימן תיז: אזלינן בתר המנהג – דבודאי מעיקרא אדעתא דהכי קבילו עלייהו לנהוג והיכא דידעינן שנהגו בסתם אין להם להקל בשום מלאכה ועיין בה"ל. אם היה ר"ח שני ימים יש דעות בפוסקים יש שכתבו דצריכין להיות בטלין שני ימים ממלאכתם ויש שכתבו דזה תלוי במנהג המקום [וכ"מ מפמ"ג] ומ"מ אף לדעה זו אין להם להקל רק יום א' של ר"ח שהוא השלמת חודש העבר אבל לא ביום ב' שהוא עיקר ר"ח]
בביאור הלכה הביא פוסקים שכתבו שבליל ראש חודש אין להקפיד על מנהג זה, וכתב שאינו יודע אם נוהגים כך.
