מקרר שניזוק בעת הובלתו

שאלה:

מוטי ביקש מחברו חיים, סבל במקצועו, שיוביל מקרר שקנה באתר "יד2" לביתו תמורת 100 ₪ במהלך ההובלה חיים נתקל במדרגה שהיתה בכניסה לביתו של מוטי, והמקרר, בשווי 500 ₪, נשבר
א. האם חיים צריך לשלם למוטי פיצוי עבור המקרר?
ב. האם מוטי צריך לשלם לחיים את ה100 ₪ שהובטחו לו תמורת עבודתו?
ג. מה היה הדין, אם חיים עזר למוטי בחינם להעביר את המקרר?
ד. האם הדין היה שונה במקרה וחיים היה חברת הובלות?
ה. האם הדין יהיה שונה אם מוטי גם היה שותף בהעברה?

תשובה:

שלום וברכה,

א. סבל שנתקל בגופו או עם המקרר וניזוק המקרר פטור הסבל מתשלום.

ב. נחלקו הפוסקים אחרי שפטרנו את חיים הסבל מתשלום הנזק האם חייב מוטי הלקוח לשלם שכר לפועל, והכרעת הפוסקים שאין חובת תשלומים עבור ההובלה.

ג. חכמים תיקנו שסבל שמוביל משאות כבדים ונתקל שדינו כשומר חנם, ולכן אין הבדל אם מקבל שכר – פטור הסבל.

ד. במקרה שחיים הסבל הינו חברת הובלות, ויש להם ביטוח צד ג', חייב חיים להרשות ללקוח – מוטי לאפשר לו לתבוע את הפוליסת ביטוח כדי לכסות את הנזק, למרות שלפי הלכה פטור הסבל.

ה. כאשר מוטי בעל המקרר סייע להם בעבודה יש פטור של שמירה בבעלים, ופטורים הסבלים גם אם פשעו בהובלה.

אם הסבל התרשל בעבודה ואירע נזק מהתרשלותו חייב לשלם כדין שומר שפשע. אלא שבגמרא מובא שמדת חסידות לא לגבות תשלום מהפועל אפילו אם שברו בפשיעה ויתר על כן אם הפועל עני שייתן לו את שכרו. ורק אם שבר בידיים יגבה ממנו תשלום.

בהצלחה.

מקורות:

חכמים תיקנו שפועל שמוביל דבר כבד ונתקל הסבל, דינו כשומר חנם וחייב בפשיעה ופטור מנזק כעין גנבה ואבדה. ולמרות שכל פועל שמקבל שכר דינו כש"ש בסבל שמוביל משאות כבדים תקנו חכמים שדינו כשומר חינם שחייב רק בפשיעה. ולכן אם התרשל הסבל ושבר את המקרר דינו כפשיעה וחייב לשלם. ואם לא התרשל אלא שנתקל דינו כגו"א ופטור מתשלום – שו"ע חו"מ סימן דש סעיף א.

לדעת הסמ"ע במקרה שהסבל פטור מתשלום חייב המעביד לשלם לו שכר. והט"ז חולק שתיקנו שפטור מלשלם אבל לא תקנו שייטול שכרו. והערוך השלחן [שם סעיף א] הכריע כט"ז שכיון שדינו כשומר חנם לא מגיע לו שכר כדין שומר חנם.

כאשר בעל המקרר עזר לסבלים יש פטור נוסף של 'בעליו עימו' ואנו פוסקים להלכה (שו"ע סימן שמו סעיף א) שפטור זה חל גם אם פשע השומר ולא כדעת הרמב"ם.

אלא שיש להבין שהרי סבלים ששברו את המקרר הרי הם מזיקים בידיים, ועל מזיק בידיים אין פטור של שמירה בבעלים. ומצאנו בזה שני יישובים:

בתוספות ר"פ [והובא בשטמ"ק] (ב"ק כז, א) תירץ: "ותירץ ריב"א דכיון דהוי שומר חנם לא שייך בו דין אדם המזיק, שהרי עליו מוטל להתעסק בדבר, ולכך לא מחייב רק בפשיעה. אבל אדם דעלמא מה היה לו להתעסק בדבר כיון שאינו מוטל עליו, לכך חייב בכעין גניבה ואבידה". ולפ"ז ביארו אבנ"ז (חו"מ סימן יט) והמחנ"א (בהגהותיו על הרמב"ם) שבאופן שהמזיק התעסק לטובת הניזק והזיקו בשוגג לא נידון כאדם המזיק שחייב בשוגג.

כל שאין כוחו מעורב בשבירת הכלי אינו אדם המזיק

ישוב נוסף מצינו במחנ"א (שומרים סי לט) שתירץ שאדם המזיק נחשב דוקא שכוחו של אדם מעורב בנזק, דהיינו שזרק כלי, אבל אם הכלי נפל מידיו ואין כוחו של האדם מעורב בו אלא הנפילה שברה את הכלי, אי"ז אדם המזיק בידיים אלא פשיעה בשמירה. ולכן המעביר חבית ממקום למקום ונתקל ושברה למרות שהיתה החבית בידו כיון שאין כוחו מעורב בשבירת החבית אינו נידון כאדם המזיק. וכן אשה ששברה כלים של בעלה מדובר שנשמט ממנה כלים ונשברו, ואין כח האשה מעורב בשבירת הכלי. ולפי דברי המחנ"א אם המקרר נשמט מידו אינו חייב על שבירתו מאחר ואין דינו כמזיק בידיים אלא כגרמי שפטור בשוגג.

הגמרא בבא מציעא דף פג, א מספרת: רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא. שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב. אמר ליה: הב להו גלימייהו. – אמר ליה: דינא הכי? – אמר ליה: אין, למען תלך בדרך טובים. יהיב להו גלימייהו. אמרו ליה: עניי אנן, וטרחינן כולה יומא, וכפינן, ולית לן מידי. אמר ליה: זיל הב אגרייהו. – אמר ליה: דינא הכי? – אמר ליה: אין, וארחות צדיקים תשמר.

בערוך השלחן הביא את דברי הגמרא שמדת חסידות להתנהג כך.

כאשר יש ביטוח צד ג' לחברת הובלה חייבים לשתף את הפוליסה שלהם כדי לשלם את הנזק – גם אם לפי הלכה אין עליהם חובת תשלומים, מאחר ונשכרו למלאכה ע"ד כן נשכרו שאם יזיקו יחייבו את הפוליסה שלהם לפצות את הניזק, ויש בזה אריכות דברים