שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
פעם בשיחה בכולל עם ידיד טוב, אמר לנו השכירות פועלים חל בדיבור בעלמא.
שאלתיו לכבודו, איזה קנין זה בדיבור בעלמא? אין בזה כלום. אלא הקנין לא כמו בדיוק בקניית דברים בין מטלטל ובין קרקע אלא קצת שונה אבל בדברים לא חל.
והרי ברייתא דף ע"ו עמוד ב תניא השוכר את הפועלים וכו' ועיין הרא"ש על דף זה בסימן ה' והטור סימן שלג בסעיפים אש עד ה' והנקודה המרכזי איפה חל השכירות שחל חיובים היא כאשר הלכו דהוי התחלת מלאכה (הרא"ש שם) והביא הטור דברי ר"ת ענין של משיכת כלי אומנות שעושים בו מלאכה, ועיין מה נפסק בש"ע שם (שלג).
והרי דיבור בעלמא לא יצר חיוב, וכל הענין שבגמרא פוסקים הוא מתי יש חזרה מאיזה צד וכמה משלם ומתי רק תערומת, אבל כשהלכו או משכו הכלי להפוסקים דסבירה ליה כשעה זאת הרי רק חל כשהיה פעולה של הליכה או קנין משיכה, ושוב דיבור גרדתא לא מעלה ואינו מוריד ורק תערומת.
אשמח לקבל חוות דעת
ברכה הצחלה ושלום
תשובה:
שלום וברכה,
אתה צודק בדבריך, דיבור לא עושה קניין בשכירות פועלים, ורק אם הפועלים התחילו במלאכה או שמשך כלי אומנות חל קניין, אבל אם שכר בדיבור לא חל קניין ואם חוזר בו יש בדבר משום מחוסרי אמנה או תרעומת בלבד. וכמבואר בשו"ע סימן שלג.
בהצלחה.
מקורות:
שולחן ערוך חושן משפט הלכות שכירות פועלים סימן שלג
השוכר את הפועלים והטעו את בעל הבית, או בעל הבית הטעה אותם, אין להם זה על זה אלא תרעומת. הגה: ויש אומרים דאם משך בע"ה כלי אומנות שעושה בהם מלאכה, אין הבעל הבית יכול לחזור בו, ולא הפועל אם הוא קבלן (טור בשם ר"ת); אבל אם הוא שכיר יום, יכול לחזור כמו שנתבאר (תוס' והרא"ש ריש פרק הזהב). מיהו יכול לעכב כלי אומנתו ולשכור אחרים (מרדכי פרק האומנין ונ"י בשם תלמידי רשב"א והמגיד פרק ט'). בד"א, בשלא הלכו. אבל הלכו החמרים ולא מצאו תבואה; פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה; או ששכרם להשקות השדה ומצאוהו שנתמלא מים, אם ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים, אין לפועלים כלום, ומה בידו לעשות; ואם לא ביקר, נותן להם שכרן כפועל ( פי' ששמין מי שהשכיר עצמו למלאכה זו וכן חמר שהשכיר חמור להביא משאוי כמה היה רוצה לפחות משכרו ולישב בטל ולבא ריקן) בטל, שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן, ועושה מלאכה לבטל.
