קריאת עשרת בני המן כל הציבור בקול רם

בלי להתווכח יותר מדי
כמדומה שמנהגי עדות המזרח והמערב לא מכירים את זה. כך שזה לא 'כל ישראל'
תימני אחד אמר לי שהציבור אומרים ויתלו את המן
אמרתי לו שאשכנז מערב מנגנים פס' זה בניגון מיוחד.

מישהו שלח אלי
בס' חשוקי חמד במס' ר"ה ל"ד כתוב:
טעם שהקהל קוראים עשרת בני המן
אמנם כל זה בארבעה פסוקים, אמנם יתכן שקריאת עשרת בני המן שאני, שהנה כתב במשנה ברורה (סימן תרצ ס"ק נב) בשם החיי אדם מה שנוהגין במקצת מקומות שכל הקהל אומרים עשרת בני המן, אינו מנהג, אלא הקורא יאמרם לבד, והשאר ישמעו כמו כל המגילה.
אמנם מנהגנו שכל הקהל אומרו יחד ומצינו לזה ג' טעמים, א. בערוך השולחן (סימן תרצ סעיף כג) כתב שהציבור אומרים 'חמש מאות איש עד עשרת' משום דבזה הוה עיקר הישועה. ב. בספר יסוד ושורש העבודה (שער יב פרק חמישי) כתב, ויש להזהר מאוד לקרות שמות של עשרת בני המן ככתבן, כי שמעתי רבים בשביל שקוראין אותם בנשימה אחת כדינו, אינם נזהרים לקרות התיבות ככתבן, ויש להזהר בזה מאוד, ואף מי שבכל המגילה שומע מש"ץ, מכל מקום עשרת בני המן יקרא בעצמו, כי מן הנמנע הוא להיות שומע מפי הקורא לגודל מהירות הקורא לקראן בנשימה אחת, לכן יקרא בעצמו עד סיום הפסוק, ובביזה לא שלחו את ידם, עכ"ל. והגר"ש דבליצקי ז"ל בספרו זה השולחן (ח"א סימן תרצ) כתב שמשום זה נוסד המנהג שכל הקהל קוראים עשרת בני המן, מכיון שהקורא אומר העשרת בני המן בנשימה אחת כדין, והדבר קשה מאד לשמוע אז ממנו כל מלה ומלה, ובפרט שיש קוראים שממש בולעים שם את כל התיבות כידוע, ועל כן נתקן שכל אחד יאמר אז לעצמו העשרת בני המן, ואפילו מי שאינו אומרם ממגילה כשרה, גם כן יוצא כדין מיעוטה בעל פה. ג. בצפנת פענח (הפלאה עמוד נז טור א) כתב שלכן אומרים עשרת בני המן כל אחד בעצמו, ואין יוצאים מהקורא, משום דמבואר במגילה דף טז ע"ב, דצריך לאמרן בנשימה אחת, ובזה לא שייך לצאת על ידי אחר. [אמנם עדיין צ"ע שהרי גם הקריאה מתוך החומש היא קריאה של בדיעבד, וגם אם לא שמע בנשימה אחת יצא בדיעבד, ומאי אולמיה דהאי בדיעבד של קריאה בתוך החומש, מאי הקריאה בנשימה אחת].
לאור זאת, יתכן שבעשרת בני המן, הקהל כן מכוונים לצאת ידי חובתם, או משום שחוששים שמא לא ישמעו כל מילה מהחזן, או כדי לצאת גם ידי נשימה אחת, ולכן כיון שכוונו לצאת ידי חובתם בקריאת עשרת בני המן, אולי יצאו ידי חובתם, ואין צריך לקרותו שוב.
ע"כ חשוקי חמד
ואני מוסיף. וכל זה איננו שוה שלי

אני לפעמים משתמש גם בביטוי
וכדי בזיון וקצף
שלמ"ד אומרו הוא מוטציה של מי שאמר
וכל זה איננו שוה לי
לגופו של עניין מישהו אמר
עם קושיות אני יכול להתמודד, עם תירוצים זה הרבה יותר קשה.
כל שאני שומע הוא תירוצים למנהג סרק