שאלה:
שלום,אני משמש כרב הקהילה בצרפת. על פי הוראת השלטונות הוטל הסגר מ6 בערב. האפשרות היחידה לעשות מעריב לקריאת המגילה בציבור זה אחרי פלג המנחה. האם מברכים על הקריאה או חוששים לשיטות תרצ"ב ד' שלא יצא? האם כדאי לקרוא אח"כ בבית פעם נוספת? האם בזמן חז"ל בני הכפרים בירכו על הקריאה ביום הכניסה ואולי זה יכול לשמש כסניף להתיר?
תשובה:
שלום וברכה
לכאורה כיון שהעיקר להלכה כדעת המקילים בזה בשעת הדחק לקרוא כבר מפלג למי שחולה וקשה לולהמתין וכדומה, כך יש לעשות במצב כזה שיש חשש שיהיו אנשים שכלל לא ישמעו את הקריאה בלילה, אבל כמובן מי שבן תורה יקרא שוב לעצמו בלילה בלי ברכה [ולכאורה גם אחרי פלג הקריאה בבית הכנסת תהיה ללא ברכה].
מקורות:
על כך שמעיקר הניתן לקרוא את המגילה כבר מפלג המנחה בשעת הדחק, ראה בית יוסף סימן תרפז בשם ארחות חיים ראב"ד המובא בכלבו ועוד, וכן הובא במאירי פרק קמא דמגילה, , וכן דעת השלחן ערוך שציינת והמגן אברהם שם, וראה בביאור הלכה שם שכך עיקר הדין להלכה, אמנם בפרי חדש שם האריך לתמוה על שיטה זו, שהרי נאמר ולילה ולא דומיה לי, כלומר שלכל מה שצריך לילה הזמן הוא רק לאחר צאת הכוכבים, ואין לזה ענין עם הנושא של תפילת ערבית שלכתחילה זמנה תלוי בזמן הקרבת הקרבנות, וכן הובא בחיי אדם וערוך השלחן. אמנם רבים הסכימו לשולחן ערוך בענין זה, ראה מור וקציעה שם, ברכי יוסף שם, בגדי ישע מאמר מרדכי, דרך החיים, ועוד אחרונים, וראה בביאור הלכה שם שבשעת הדחק גדול גם בציבור ניתן לקרותה לפני זמנה. על עצם טענת הפרי חדש יש אריכות גדולה באחרונים לגבי ספירת העומר, ראהסי' תפט ובביאור הגר"א שם, וכיון שקריאת המגילה בלילה היא דרבנן זה ודאי עוד צירוף בשעת הדחק לסמוך על כל המקילים הנ"ל. אעפ"כ אני מהסס מאוד לומר שניתן יהיה לקרוא בברכה באופן כזה אחר שיש אחרונים שהסכימו לפרי חדש, כדאי לשאול עוד רבנים לענין הברכה בכהאי גוונא. ודאי שבן תורה יראה לקרוא שוב בלילה ללא ברכה.
הנושא של בני הכפרים לא רלוונטי לענין, ראשית משום שזה היתר מיודח בבני הכפרים ולא בכל שעת הדחק, שנית לגבי זמני היום והלילה אין קולא כזו, רק לענין עצם הקדמת התאריך.
שיהיו בשורות טובות ישועות ונחמות.
בית יוסף אורח חיים סימן תרפז: א אמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום. בפרק קמא דמגילה (ד.) וכתב רש"י ולשנותה ביום זכר לנס שהיו צועקין בימי צרתם יום ולילה: כתוב בארחות חיים (הל' מגילה אות כג) בשם הראב"ד (בהשגתו על המאור ג., תמים דעים סי' רמג) נהגו לקרותה מבעוד יום ליל ארבעה עשר כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא להתענות יותר מדאי עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצב סעיף ד: מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לב"ה וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל, וקשה עליו לישב בתענית כ"כ, יכול לשמוע קריאתה מבע"י מפלג המנחה ולמעלה. הגה: אבל אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה, אפי' התענית קשה עליו (תה"ד סימן ק"ט).
פרי חדש אורח חיים סימן תרצב סעיף ד: מי שהוא אנוס קצת כו' [יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה]. דין זה הוא מבעל תרומת הדשן [סימן קט] שלמד כן מההיא שכתבו התוספות בריש ברכות [ד"ה מאימתי] בשם ר"ת, דלרבי יהודה דסבירא ליה דזמן תפילת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, הוא הדין לקריאת שמע. ודבריו דחויים מצד רוב הפוסקים שחלוקים עליו, והפסק האמיתי שזמן קריאת שמע הוא משעת צאת הכוכבים, וכמו שכתבתי בסימן רל"ה בסייעתא דשמיא, וכל שכן במגילה דמפקינן לה [מגילה ד, א] מקרא, דכתיב [תהלים כב, ג] ולילה ולא דומיה לי. ובפרק ב' דמגילה [כ, ב] אמרינן, הא קיי"ל דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא. ולכן הדבר ברור כשמש שאין לסמוך על הוראה זו, ואין לקרוא המגילה אלא משעת צאת הכוכבים, וכל שקרא קודם לכן לא עשה ולא כלום ובירך ברכות לבטלה. וכבר כתבתי זה סימן תרפ"ז סעיף א' יעויי"ש:
ביאור הלכה סימן תרצב: מפלג המנחה ולמעלה – מקורו ממה שהקלנו לעיל בסימן רל"ג לגבי תפלת ערבית וה"ה ק"ש של ערבית לשיטת ר"ת אכן כ"ז אם הוא נזהר תמיד להתפלל מנחה קודם פלג וכמבואר שם בס"א וכ"כ הגר"א. והנה הפר"ח השיג על תה"ד בעיקר דינו דכיון דבגמרא ילפינן מהא דכתיב ולילה ולא דומיה ולילה לא נקרא עד צה"כ וגם לענין ק"ש רוב הפוסקים חולקין על ר"ת אכן הב"י בסי' תרפ"ז העתיק בשם אורחות חיים בשם הראב"ד דנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי וכן מצאתי באשכול [וגם במאירי הביא כעין זה לענין חולות ויולדות שאין צריכין להעריב כ"כ ורשאין למהר קריאתן אף שהוא עדיין בתחום י"ג] ואף שהפר"ח דחה המנהג הזה בשתי ידים מ"מ כמה אחרונים הליצו בעד המנהג הזה שהביאוהו כמה ראשונים [עיין בבגדי ישע ובמאמר מרדכי ובמור וקציעה] ודעתם דאף שהמחמיר תבוא עליו ברכה מ"מ לענין חולה ומצטער שמיקל לקרות מבע"י קצת יש לו על מי לסמוך. ואפשר במקום שהדחק גדול אף בצבור יש להקל לקרות אף שאין עדיין לילה גמורה:
למה לקרא בלי ברכה?
אפילו לפי השיטות שלא יוצאים מבעוד יום, לגבי איזו ברכה יש חשש?
יתירה מזאת, סביר להניח שבני תורה יחזרו ויקראו לעצמם שוב. אבל המון העם, אם ישמע שלא מברכים על המגילה כי לא בטוח שיוצאים בה בשעה כזו, מסתבר שזה יגרום לו איזה זלזול בשמיעת הקריאה, ומכיוון שאין לו אפשרות לחזור ולקרא שוב, הוא גם לא יחזור ויקרא שוב.
אולי כדדאי לתת לאחד מהשומעים לברך, ורק אחרי הקריאה להכריז שרצוי מאד לחזור ולקרא/לשמוע שוב אחר צאה"כ.
לגבי שלושת הברכות… לגבי על מקרא מגילה, כמה שאני הופך בדעתי אינני מבין אפילו למה אתה רומז, ודאי יש כאן ברכה לבטלה לשיטת הפרי חדש. גם לגבי שהחיינו והרב את ריבנו, כבר דיברנו לפני שבוע שבועיים שאף שיש סוברים שבברכות השבח אין חשש ברכה לבטלה מספק, הכרעת הפוסקים אינה כן, ובזמנו את אספנו השיטות בזה.
לא הבנתי מה שאתה כותב, וכי בגלל שיש חשש שיזלזלו [אגב לא הבנתי מדוע?] נתיר להכנס לחשש ברכה לבטלה?הרי ברכות אינן מעכבות ומה בכך שלא יקראו שוב? שוב, אינני מכריע בדבר בבירור כי העיקר להלכה שיוצאים ידי חובה, אבל ההבנה הפשוטה היא לקרוא ללא ברכה, כך לכאורה.
השאר תגובה