שאלה:
דחוף מה מברכים על לחמניות שעשויות מ2 קילו קמח 1.5 כוס מיץ ענבים כוס סוכר וכו' ממולאות ברוטב
תשובה:
החסרת את החלק עיקרי, האם יש בהן מים? אם אין מים הברכה היא מזונות. אם יש מים והם יותר מהמיץ ענבים והסוכר גם יחד, לאשכנזים זה המוציא, לספרדים כיון שנשמע שמדובר במשהו מתוק מאוד בכל מקרה הברכה מזונות. כמובן הכל מדובר כשאוכלים כמות קטנה, בנקל מגיעים כאן לשיעור קביעות סעודה שאז הברכה המוציא בכל מקרה…
לא לשכוח הפרשת חלה!
מקורות:
על מנהג הספרדים בחלה מתוקה ראה שו”ת אור לציון ח”ב פרק יב סעי’ ד, וראה כף החיים סי’ קסח שם שירא שמים ימנע מאכילת חלה כזו כדי שלא יכנס בספק ברכות. כמובן, שאם אוכלים כמות מרובה מחלות כאלו [כשיעור ד’ ביצים] יש כאן כבר ענין של קביעות סעודה, ובפרט כיחד עם זאת אוכלים עוד מאכלים, ונמצא שאם אוכל שתי פרוסות חלה, ומלבד זאת אוכל דגים ובשר אורז ושאר מעדנים, הכל מודים שמברך עליה המוציא מדין קביעת סעודה וכמבואר בשו”ע שם סעי’ ו.
מה שהרב הזכיר שיר"ש ימנע – בסעודת שבת שאוכלים כנ"ל הרבה חלה + תבשילים נוספים האם עדיין יש מקום לבחור חלה ללא ביצים? או שכיון שזה אכן קביעות סעודה אין ענין בכך?
לדעת הגרי"ש אלישיב צירוף שאר מאכלים הוא דוקא כאשר אכל 3 או 4 ביצים, שאף שלמנהג בני אשכנז זה עדיין לא קביעות סעודה עד שיאכל כשיעור שרגילים לאכול בארוחה, לענין זה מועיל צירוף מאכלים, ושלא כדברי המגן אברהם, לכן בכל מקרה עדיף שלא להכנס לשאלה זו. כמובן שבני אשכנז בדרך כלל בלאו הכי מברכים המוציא על חלה מתוקה.
לבני ספרד לא מועיל לצרף את המאכלים לחלה מתוקה, לפחות לדעת הפוסקים בדרכו של מרן הרב עובדיה זצ"ל.
מה גם שאנחנו הולכים להלכה אחר אפילו טעם שאינו מתוק מאוד אלא כל שניכר הבדל בין לחם רגיל ללחם שטועם בו מתוק, חוששים לברך המוציא!
עד כדי כך שאם אכן ברך המוציא ולא ידע שהחלה מתוקה, או שיאכל שיעור קביעת סעודה ואז יברך ב.המזון או שיברך ברכה אחרונה מעין שלוש.
לספרדים בלאו הכי שיעור קביעות סעודה מאוד קטן, ובכל מקרה נכנסים כאן לספק ברכות, אנחנו תמיד בדיונים שלנו באותו מעגל… כשאדם ספרדי שואל אותי האם לקנות חלה מתוקה לשבת, אני יגיד לו שלא כדאי, ולמה, כי לפי המגן אברהם זה כן מצטרף, וכי אתה רוצה להכנס לספק ברכת המזון לפי המגן אברהם?! ודאי שלא, אז תקנה חלה שאינה מתוקה…
באותו אופן אפשר לענות לאותו בן ספרד, שאם הוא קונה לחמניות מתוקות לשבת, הוא גוזר על עצמו לאכול בין 2 ורבע לשלוש לחמניות בכל סעודת שבת כדי להגיע לשיעור קביעת סעודה.
כך מורים בני רוב ככל בני ספרד.
לחמניה מתוקה אישית שוקלת בין 80 ל-120 גרם (תלוי בגודלה)
מצד אחד המאכלים מצטרפים לדעת המגן אברהם וזה באמת להכנס לספק, מצד שני זה לא התקבל להלכה לכן אם אוכל לחמניה אישית קטנה ואפילו שתיים, ואפילו אוכל עם הלחמניה הזו סלטים וירקות למכביר, ומברך ברכת המזון, נמצא בחשש ברכה לבטלה.
ממה נפשך גשר צר מאוד שמשני צדדיו נכנס ל"בעיה"
אכן ציינו שבני ספרד נמנעים מלקנות חלה מתוקה. אגב יש בעיה כללית בחלה מתוקה, עצם הקביעה שמחמת מתיקותה הברכה היא מזונות לא ברורה לכל הפוסקים, גם ביחס לבני ספרד, זה קשור לשאלה העקרונית האם תנאי פת הבאה בכיסנין זה סימן להיות כמו קינוח או סיבה וכלל קבוע. ונפקא מינה לחלה דשמיועדת באופן מהותי לשובע כמו פת. וזה אגב תלוי קצת במחלוקת הט"ז ומגן אברהם בסוף סימן קסח. לכן הגרש"ז אויערבך מאוד פקפק גם לספרדים אם ניתן לברך מזונות.
נכון, ידועה דעת הגרש"ז אויירבאך, אבל דיברנו על זה פעם והסברתי לכבודו שאומנם יש פוסקים כמו הרב משה לוי זצ"ל (שהיה אחד ממופתי הדור מפוסקי ספרד הידועים בשנים האחרונות ולצערנו הלך לעולמו צעיר מאוד וזו אחת האבידות הכואבות ביותר בדור) שדעתו שעל חלה מתוקה כיוון שבאה לשובע יש לברך עליה המוציא גם לבני ספרד, אלא שכבר הסבירו פוסקים אחרים שלא מספיק התנאי הזה אלא צריך שלחם מתוק ימכר בתפוצה נרחבת ויהיו רגילים לקבוע בזה סעודה והתנאי הזה חסר!
כלומר, אם אדם ישב במסעדה ויזמין מנה בשרית ויביאו לו עם המנה לחם מתוק, הוא יחזיר את זה ויבקש לחם רגיל, שהוא המקובל ללפת איתו את המאכלים הנלווים לסעודה.
והראיה, פוק חזי שהרבה פעמים אנשים מעדיפים לצערנו לאכול לחמניה מאוד מתוקה שודאי שברכה מזונות לכולם (ולבני אשכנז בתנאי שרוב מי פירות כנגד המים) ואופים אותה כך בכוונה כדי "לחסוך" את הצורך בנטילת ידיים ובברכת המזון, כאילו חס ושלום ברכת המזון זה עונש!?
זו ברכה משופעת בכל מילי דמיטב!!!
אז מכאן אתה רואה שהרגילות לקבוע סעודה על לחם רגיל ולא מתוק, ומכאן פוסקים כבירים ונכבדים הורו לבני ספרד לברך מעין שלוש כל עוד אפילו מעט טעם מורגש מתוק.
אין ויכוח שכך המנהג, רק אמרתי שיש כאן עוד ספק שכדאי להמנע ממנו. אגב, הראיה מהמסעדה לא כל כך ברורה לי, שהרי אם זו ראיה אם זה בדיוק הפוך, אלפי בני אשכנז קונים חלות מתוקות לשבת ואוכלים איתן את הדגים והסלטים ואם משלמים מחיר של חלה מתוקה, כנראה נהנים מאוד…. ובני ספרד שנמנעים זה רק בגלל החשש ההלכתי, ולא בגלל שזה עושה להם מתוק בפה…
לגבי הראיה מהמסעדה, הרי המודד הוא על מה נוהגים לקבוע סעודה.
נכון, אלפי בני אשכנז קונים חלה מתוקה לשבת ומשלמים עליה בחפץ לב ומענגים איתה את השבת, אבל יש לנו עוד שישה ימים בשבוע, ובשאר ימים לא אוכלים לחמניות או חלות מתוקות, אלא רגילות, ויוצא שרוב הסעודות הנאכלות ע"י יהודים בכל העולם הן בלחמניות רגילות, ומכאן שאין "רגילות" לקבוע סעודה על לחמניה מתוקה (מלבד שבת), ונמצא שרוב אכילת לחמניה מתוקה היא לתענוג ולא על מנת לשבוע, וזהו שורש העניין.
תאר לעצמך שנקח כעת קרואסון מתוק שידוע שנאכל לתענוג, וקבוצה מסויימת של אנשים יתחילו לאכול את הקרואסון הזה עם פסטרמה, ביום מסויים בשבוע.
האם נתחיל לברך המוציא לחם מן הארץ על הקרואסון הזה (בלא אכילת שיעור גדול)?
נעשה סדר בדברים:
הרי ברור שאם לא היה טעים לאכול חלה מתוקה כחלק מעיקר סעודה לא היו "מענגים בזה את השבת"… זה טעים, כי זה לא מתוק כמו קראוסון. והראיה, על קראוסון שרובו מי פירות גם בני אשכנז מברכים מזונות! חלה מתוקה זה דבר שמתאים לאכול לעיקר סעודה, רק כיון שהמתיקות מורגשת חשש / נקטו / נהגו בני ספרד לברך עליה מזונות. וכאן זו בעיה, מצד אחד זה נאכל לשובע באופן טבעי, ומיועד לכך!! קיצרתי בענין הט"ז והמגן אברהם אבל ראה שם שגם אותו דבר עצמו, יכול להיות שאם הוא קטן הוא מזונות ואם הוא גדול הוא המוציא, כי גדול רגילים לאוכלו רק בסעודה. ראה משנה ברורה וביאור הלכה שם. אלא שבני ספרד באמת נהגו פחות להתייחס לטעם הדין ונצמדו יותר לעצם הכללים, הדבר בא לידי ביטוי גם בברכה על מצות כל ימות השנה. ספרדים מברכים מזונות כי זה דק ונכסס, אשכנזים, למרות שמודים לכלל זה, סבורים שכיון שסוף סוף זה סוג מאכל שנאכל לשובע, יש לברך המוציא. סוף דבר הנושא הזה מורכב מאוד.
אכן נושא מורכב.
תודה על הדיון המרתק!
איזו זכות זו עבורי להתפלפל עם כבודו בדבר השם זו הלכה…
מעריך מאוד את הזמן של כבודו.
שבוע טוב ומבורך
השאר תגובה