שאלה:
שלום.
הבנתי שאם אני מכוון בסעודה בברכת המוציא על עוגות שיגיעו כקינוח לאחר הארוחה אני לא צריך לברך מזונות על העוגות. אך אם שכחתי לכוון בברכת המוציא אז אני כן צריך לברך על העוגות או שיש פה עניין של ספק ברכות להקל כי בדרך כלל אני כן רגיל לכוון ולפטור את העוגות?
תשובה:
גם מי שלא כיוון על העוגות אינו מברך עליהן באמצע סעודה, כי הן ספק פת, אלא אם כן יש להן את כל שלושת כללי פת הבאה בכיסנין, מתוק ממולא ודק ונכסס, מצוי בוופל או בקלאווה. לכתחילה טוב לכוון כך שאז לא נכנסים לספקות, אבל גם מי שלא כיוון אינו מברך.
בנוסף אם קרה שסעדתי אצל משפחה שכן רגילה לברך מזונות על הקינוח בסוף הסעודה (שאוכלים בה לחם כמובן), אז אני כן צריך לברך? אציין שהיה עניין כזה בו בעל הבית (שהיה רב) גם העיר לי ואמר ״תאכל תברך מזונות״ ולא ידעתי מה לעשות באותו רגע מאי הנעימות..
אם מדובר במשהו ממולא, כתוב במשנה ברורה שאף שאין צריך לברך "המברך לא הפסיד", אבל ככלל תוכל לומר לו שאתה נוהג לא לברך על מזונות בסעודת פת.
מה הכוונה למשהו ממולא?
מדובר במאכל שברכתו מזונות שהיה עטוף בשוקולד
יש לומר לו כנ"ל..
לפעמים אני לא יודעת אם התנאי של דק נכסס מתקיים.
מה עושים?
למשל –
– עוגת ביסקויטים, כאשר הביסקויט ממש רך שאר המצרכים שריככו אותו
– ערגליות, עוגיות ממולאות, שהבצק שלהן אינו כמו "לייקח" כמובן, אבל גם לא מאוד פריך.
– אפילו עם רוגעלך אני מתלבטת, כי לפעמים הבצק נראה כמו שכבות דקות.
האם מותר לי לברך מזונות, כשאני מתלבטת אם התנאי הזה מתקיים?
בכל המקרים הללו אינו נחשב דק ונכסס.
השאר תגובה