שאלה:
בניין מגורים שמקיימים בו מניינים בחצר בעקבות הקורונה, ורוצים לקיים מניין וותיקין וכמה שכנים מתנגדים לקיום המניין בטענה שהדבר מרעיש להם ולבני ביתם ומפריע את שינתם – האם יכולים לעכב או שמא מאחר ומדובר ברעש של דבר מצווה לא ניתן לעכב?
תשובה:
שלום וברכה,
יכולים השכנים לעכב על מניין ותיקין שלא יתפללו בקול רם, אלא יתפללו בשקט כדי שלא להעיר את השכנים. ולמרות שמדובר בדבר מצווה אך מאחר והשעות של הנץ החמה הם שעות שרוב בני אדם ישנים, אין להתיר רעש של דבר מצווה.
בהצלחה.
מקורות:
טענת רעש בהלכה
בשו"ע חו"מ סימן קנו סעיף ב נחלקו המחבר והרמ"א לגבי אדם שעושה מלאכת פטיש ומרעיש לשכנים, שלדעת המחבר אם הוחזק כבר לעשות כן לא ניתן למחות בידו, אולם אם לא הוחזק בכך יכול השכן לעכב עליו שלא להכות בפטיש ולהרעיש. ולדעת הרמ"א גם אם לא הוחזק בכך לא ניתן לעכב בעדו, ויכול אדם לעשות בתוך ביתו מלאכה שמרעישה ואין אפשרות לעכב בעדו. וסיים הרמ"א שאם השכנים חולים והרעש מזיק יכולים השכנים החולים לעכב בעדם. עכ"ד.
מבואר שלדעת המחבר ניתן לעכב על טענת רעש, ואם הוחזק לא יכולים לעכב עליו. ולדעת הרמ"א לא ניתן לעכב. מסתבר שמחלוקתם רק ברעש של קול פטיש, אבל רעש של תפילות גם למחבר לא ניתן לעכב.
רעש בשעות שינה
לפי הפשטות ברמ"א לא ניתן לעכב על רעש כלל. אולם כתבו פוסקי זמנינו שרעש בזמן שינה דינו כחולה, מאחר ואם לא יישנו יהיו חולים. ולכן בזמן שדרך בני אדם לישן גם לדעת הרמ"א יכולים השכנים לעכב. עד עתה עסקנו ברעש שלא לצורך מצווה אולם ברעש לצורך דבר מצווה דינו שונה.
רעש של דבר מצווה
איתא במשנה פרק לא יחפור (ב"ב כ ע"ב), חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין. ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן… מקול התינוקות. והקשו בגמרא מ"ש רישא שיכול למחות ומ"ש סיפא בקול התינוקות שאינו יכול למחות. ותירץ רבא שמשנתנו נשנתה אחר תקנת יהושע בן גמלא, שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ולכן בכל רעש הבא מחמת תינוקות הלומדים בחצר אין בני החצר יכולים למחות.
הבית יוסף (סימן קנו) ביאר שלדעת הרמב"ן דין זה שאינו יכול למחות הוא רק בלימוד תינוקות, ולא בשאר דבר מצווה. אמנם הריטב"א (שו"ת סו"ס כז) כתב שכל דבר מצוה אינו יכול לעכב. המחבר (סימן קנו ס"ג) פסק כדברי הריטב"א, שכל דבר מצווה אינו יכול לעכב בטענת רעש או טענת נכנסים ויוצאים.
דבר מצווה – כשגורם נזק גדול
העיר שושן (הובא בפת"ש ס"ק ב) כתב, ונ"ל דוקא בני המבוי או בני החצר שדרים יחד במבוי אחת או בחצר אחד ואינם דרים יחד בחדר אחד או בבית חורף אחד, אבל אותם הדרים בבית החורף אחת כנהוג במדינות אלו מחמת דוחק דירה, נ"ל ודאי דכל אחד יכול למחות בחברו אפילו להיות מלמד תינוקות של ישראל תורה באותו בית החורף שהוא דר שם עימו, שזה ודאי שאין דעת רוב העולם סובלתו, ועל דעת כן לא נשתתף עימו בדירה זו אם לא שהתנה מתחילה, עכ"ל. ומבואר בדברי הלבוש שנזק שאין הדעת סובלתו יכול למחות שלא יעשה שם אפילו דבר מצווה. ומכוח דברי הלבוש הנ"ל סובר הפתחי חושן (נזיקין פט"ו הערה עד) שיכול לאסור על שכן שרוצה לפתוח בית כנסת בדירה בבית משותף.
בספר נופת צופים (ברדוגו סימן קצא) הביא שהדין שאין השכנים יכולים לעכב מלימוד תשב"ר בחצר הוא רק כשמדובר בנזק של רעש או ריח, אבל אם גורמים קלקול לקרקע, יכולים לעכב. ולכן אין ללמד קטני קטנים בחצר באופן שיקלקלו את החצר, ואם יקבל המלמד על עצמו שישלם כל נזק שיגרם מחמתם רשאי ללמד. מבואר שרק נזק של קוטרא ובית הכסא התירו ולא נזק של קלקול קרקע.
אוסרו לדור בביתו נחשב למזיקו בידיים
מצאנו סייגים נוספים שגם לדבר מצווה יכול לעכב, גרושה הבאה להנשא לאחד הדר במבוי של בעלה הראשון, כתב השער משפט (סי' קעא סוף סק"ד) שיכול הבעל לעכב על השני מלישא אותה ולהביאה לתוך ביתו, כיון שעי"ז יצטרך לזוז מביתו, שהרי אינו רשאי לדור עמה באותו מבוי, וחשיב כמזיקו בגיריה דיליה. ודמי לסימן קנה סט"ו, לכותש הריפות בתוך שלו שמנדנד לכותלי בית חברו ומזיק בחיציו, ע"כ. הרי לנו שיכול לאסור על שכנו לקיים דבר מצווה – לשאת את גרושתו, אם המצווה שלו תגרום לו שיצטרך להסתלק מביתו.
וכעין זה מצאנו בב"ח (יו"ד סי' שעא ס"ד) שהביא תשובת מהרי"ק, שכהנים אינם יכולים לכוף את קרובי המת שיוציאו המת מביתם כדי שיוכלו הכהנים להיכנס לביתם, משום כבודו של מת. וכתב הב"ח לפי"ז דבנפל שלא שייך בו כבוד המת, יכולים הכהנים לכוף את קרובים להוציא המת. והט"ז שם (ס"ק יא) חולק וס"ל שגם בנפל אינם יכולים לכוף, משום שלא עשו מעשה בידיים אלא מן השמים הוא, והיאך יכוף אותו לסלק. ומבואר בט"ז, שלולא טעם זה שמן השמים הוא, אלא שקרובי המת הכניסו את הנפל, מודה הט"ז שיכולים הכהנים לכוף את קרובי המת להוציאו. ובחת"ס (ב"ב כ.) ביאר את דברי המהרי"ק, שכיון שטומאת המת מתפשטת מבית לבית הוי ליה גירי דיליה, ועל המזיק להרחיק את עצמו. ע"ש.
מבואר שכל שעושה בשלו וגורם לחברו שיצטרך לצאת מביתו נחשב למזיק חברו בגירי דיליה, ולשער המשפט דימה לכותשי הריפות שמזיק בחיציו.
רעש של דבר מצווה בשעות שינה
העולה לדינא: הבאנו שרעש בשעות שינה נחשב לנזק של חולי, ולא יכול להרעיש בשעות שמקובל לישון. ועוד הבאנו מהפוסקים שרעש במקום מצווה לא הותר אם אין בסוג של הפרעה שאין הדעת סובלתו, או שיש קלקול קרקע, או שגורם לו לצאת מביתו. ולפ"ז נראה שגם דבר מצווה בשעות שינה המקובלות נחשב לנזק, ולא הותר נזק בדבר מצווה, ולכן אסור לקיים מניין וותיקין בחצרות אם התפילות גורמות להפרעת שינה של השכנים. ויכולים הכנים לדרוש ממניין ותיקין בחצרות של הבניין שיתפללו בלחש ולא ירעישו.
