מה עושים אחרי הדלקת נרות חנוכה?

יוסף שלום וברכה
הכתובת המדוייקת היא: נתיבות המשפט 111 ב'. כלומר, ב111 יש בית כנסת הנקרא תורה ותפילה. על יד בית הכנסת (מצד ימין) יש שביל שבסופו מדרגות. שם נמצא בית הכנסת.
אני חושב ששווה להגיע אם יש לך אופנוע. ברכב גדול יותר זה קצת סיכון בגלל הפקקים עד צומת שילת.
חנוכה שמח

נ.ב. להבא עדיף לבקש מהמערכת את כתובת המייל שלי, ולפנות אלי ישירות. שאלות ותשובות בסגננון זה, עלולות להביא להתכתבויות מיותרות שאינן מכבדות את האתר הנפלא הזה.

לא מובן מה ההיתר להתפלל ערבית סמוך למנחה כשמתפללים מנחה אחרי הפלג. אצל ספרדים מתפללים מנחה לפני פלג וערבית אחרי. וגם זה, אני יודע שיש הרבה ספרדים בני תורה שלא נוהגים. וידוע שרוב הפוסקים פסקו שבארץ ישראל לא נוהגים את זה. אולי באירופה עשו כך אבל כמו הספרדים לא כמו מה שכתב מאיר.
חוץ מזה, מה הבעיה אם יש מניין קבוע נניח בשעה 7 מדליקים בשקיעה או בצאת הכוכבים ואפשר לשבת עם הילדים וכל המשפחה יותר משעתיים. גם במניינים של ערבית בשעה 7 מדליקים נרות לפני ערבית (בבתי כנסת רגילים, לא בשטיבלאך). וסתם ככה לא הבנתי מה הלהיטות לעשות עסק מההדלקה של בית הכנסת. תקנו את זה בשביל מי שאין לו אפשרות להדליק בעצמו.

בשנים קודמות ראיתי בהרבה בתי כנסת שעשו אפילו סדר אבות ובנים אחרי הדלקת נרות חנוכה. הם עשו את זה בערך שעה וחצי אחרי השקיעה. יש זמן להכל. למה לשבש סדרים?
אני אשמח לשמוע מי שיסביר לי את הסברות למנהגים השונים שנכתבו כאן. אני מבין שרוב הסברות פה הם לפי הרגש. אבל אשמח לשמוע
תודה וחנוכה שמח

איני מבין היכן מצא אי מי רמז בדברי לריקודים בחנוכה. אף אחד לא עושה את זה בשביל ריקודים. סיפרתי על האווירה הנחמדה שיש שם, ועל הסיבה שעושים בצורה כזאת.
בקשר למה שכתב הרב "בני אשכנז חששו לתרתי דסתרי אף שלא באותו היום": במחילת כבוד הרב בכל תפוצות אשכנז (כולל כל מקום שנקראים "אשכנזים", למשל פולין ליטא הונגריה, וכדומה) לא הקפידו על תרתי דסתרי אפילו באותו יום, כל שכן ביום אחר. כמו כן, לא ידוע לי על אף קהילה אחת בה נהגו לכתחילה להתפלל מנחה גדולה, שלפי רוב הפוסקים אינה לכתחילה. גם בליטא עצמה לא נהגו כך (חוץ מבית מדרשו של הגר"א, בו התפללו פחות מ-1% מבני ליטא).
גם מאוחר יותר שהתחילו בליטא ובעוד מקומות בודדים לחשוש לכמה עניינים, עדיין נהגו להקל בנושא זה בליל שבת. במשך השבוע היו שהחמירו בכך, אך הקלו בתפילת ערבית אחרי השקיעה (בדיוק כמו שעושים בביכ"נ שהזכרתי).
כשהתחיל להתקבל המנהג לאחר תפילת ערבית אפילו בליל שבת, היו פוסקים שהתנגדו לכך. הערוך השלחן מדבר על כך ביום חול, וממש צועק בשבת על איחור התפילה. לגבי ליל שבת הוא מביא כמה טעמים למה לא לחשוש לתרתי דסתרי. ומרחיב את הדיבור על כך שהמאחרים להתפלל ערבית בליל שבת גורמים לחילול שבת בקרב המון העם.
"נכון שבני תורה רבים וכו'". איני מבין מה המקור לכך שכל "חומרא" אף אם היא נגד מסורת קדומה, נהפכת ל"הנהגה של בני תורה".

הייתי מאוד מעוניין גם אנוכי לעשות כפי שאברהם מציע. להדליק, לחגוג, ובשעה מאוחרת יותר ללכת עם הילדים גם לתפילת ערבית. לתת להם גם את החוויה הזאת. ותקוותי שגם הגבאים יחפצו בכך. הבעיה היא שבאיזור שאני מתגורר, ככל הידוע לי, מתפללים מיד ברגע הראשון (כל קהילה וקהילה ברגע הראשון שלה. למר כדאיתא ליה ולמר כדאיתא ליה) עם כל חגיגות החנוכה כאשר במנינים המאוחרים יותר החנוכיה כבר דולקת והחגיגות הסתיימו ורק ניגשים לתפילה אך בלי החוויה של הדלקת הנר בציבור שהילדים יחוו. אני מאמין שעושים זאת ע"מ לתת מענה לאלו שנוהגים להמתין עם ההדלקה עד אחרי מעריב אך אלו שאינם נוהגים כך ואני הקטן ביניהם נשארנו עם החלטה כבדת-משקל האם להדליק ולחגוג מיד בבית וללכת למנין מאוחר יותר, פשוט לוותר על החוויה בבית-הכנסת, או שמא להפסיק התפילה בין ההדלקה לחגיגות

תגובה לדברי כבוד הרב:
אבקש ראשית כל את מחילתו:
ציטוט: ההסבר הוא פשוט מאוד, והוא לא חידוש שלי אלא פוק חזי, וכן הורה הגרי"ש אלישיב,
תגובתי: ההסבר לא כל כך פשוט, אבל נניח לזה כעת. "פוק חזי", נפקתי וחזיתי. ברוב תפוצות ישראל כן היה המנהג, אבל גם כיום כאן בארה"ק נוהגים רבים לעשות כן. הוראת הגרי"ש אלישיב. למה להרחיק עד הרב אלישיב? מדובר במחלוקת קדומה עוד מזמן הגאונים. אפשר לציין כי רב האי גאון (אם אני זוכר נכון) גם התנגד לכך.
ציטוט: בחו"ל השקיעה בקיץ מאוד מאוחרת
תגובתי: המנהג היה ועודנו כן גם בקהילות בהן השקיעה מקבילה לזמן כאן. אפשר לעיין בספרי מנהגים מאשכנז (למשל: במנהגים דק"ק וורמיישא הוא מביא בפירוט את כל זמני הצתפילות מכל השנה), ולהשוות את זמן השקיעה. המנהג היה כן גם בקיץ וגם בחרף. אגב, אפילו בליל פורים הקדימו להתפלל ערבית, ולאחר מכן היתה הפסקה עד צאת הכוכבים (או סמוך לכך), ואז התחילה קריאת המגילה. וזהו ההסבר למנהג לומר בליל פורים פעמיים קדיש תתקבל.
ציטוט: וגם קשה לרכז אנשים פעמיים לכן הקלו
תגובתי: גם כאן בארץ לא תמיד קל לרכז אנשים פעמיים. מי שרגיל לאווירה (הלא מכובדת, לענ"ד) של השטיבלאך לא יבין את זה. אבל המתפללים במניינים קבועים, מתייחסים לכך אחרת.
ציטוט: אבל כאשר אפשר חוששים ולכן בארץ ישראל התקבל המנהג כך לעשות.
תגובתי: איני יודע מי החליט לקרא לזה מנהג ארץ ישראל. אני שומע את הטענה הזו מאותם שמתלוננים על עניינים כמו הנחת תפילין בחוה"מ (כדאי לעיין בספר שרשי מנהג אשכנז חלק ה' בנושא זה) ואף על עניינים פשוטים יותר, וטענתם בפיהם כי ארץ ישראל היא "אתרא מרן". בנושא זה זה ממש מגוחך, דווקא הספרדים וכל יושבי ארץ ישראל הקלו בכך עד בוא האשכנזים לארה"ק. הייתי מבין אם היו טוענים שבליטא לא נהגו כך (רק בדורות האחרונים!!), אבל לקרא לזה "מנהג ארץ ישראל"?
ציטוט: ודעתו של הגרי"ש אלישיב גם לא היתה נוחה בערב שבת ממנין ערבית בפלג, אף שזה חידוש גדול כיון שכאן יש את הנושא של תוספת שבת.
תגובתי: אכן. אף אני לא זכיתי להבין את דעתו של הגרי"ש אלישיב בעניין. יתכן שהתנגדותו היתה בגלל שאצל רוב הנוהגים כן, הטעם הוא מטעמי נוחות ולכן עושים זאת רק בקיץ. אולי? אבל כבר הזכרתי שיש עוד פוסקים שפסקו כך, ואין סיבה להעדיף את שיטת הגרי"ש אלישיב.
ציטוט: לדידי נראה שיש עוד ענין נוסף בחומרא זו, שכן פלג המנחה לרבינו תם הוא בערך בזמן השקיעה לגאונים, ממילא להתפלל קודם זה עוד לפני פלג לדבריו, לכן גם מי שמיקל בזה לא יקל לפני השקיעה,
תגובתי: לא שמענו מי שיחשוש לשיטת רבינו תם בזה אם אינו חושש לשיטתו בענייני שבת החמורים ובעוד עניינים נוספים.
ציטוט: בפרט שהמנהג שהזכרתם בחו"ל היה למנהגם שנהגו ברוב המקומות כרבינו תם.
תגובתי: ידוע לי על קהילות רבות שמעולם לא נהגו כר"ת, וכן נהגו כך.
אגב, השאלה מתעצמת הרבה יותר: ברוב המקומות סיימו תפילת ערבית עוד לפני השקיעה. אם גם שם נהגו כר"ת, זה אומר שהתפללו עוד לפני הפלג שלו.
פוק חזי: התרומת הדשן בתשובתו הראשונה מתייחס למנהג תמוה הרבה יותר, נדחק מאד ליישבו (אני אישית לא הייתי סומך על החשבון שלו. עכ"פ הייתי חושש מאד), ובכל זאת לא הורה לבטלו.

תודה רבה
אני סבור שהדיון הסתיים. כבוד הרב מסכים עמי?

תודה ושבוע טוב

לרב מאיר
לגבי הנחת תפילין בחול המועד ברור שכיום יש מנהג ברור בארץ ישראל שלא להניח, ואף שאני מסכים שמי שברור לו (או לרבו המובהק) שמסקנת הסוגיא היא שצריך להניח אז צריך להניח (ואולי מותר גם לעשות מניין שמניחים בגלוי אם כולם שם סוברים כך), אך אין שום מקום לצחוק על הטענה שמנהג ארץ ישראל (כיום) שלא להניח (ופשוט שמי שאין לו מסקנה בסוגיא, ואין לו רב מובהק המורה להניח, אמור ללכת אחר המנהג ולא להניח – ואני אומר זאת למרות שאני עצמי מסקנתי בסוגיא היא שצריך להניח).

לרב אלעזר היקר
מנהג הספרדים בארץ ישראל שלא להניח. מנהג רוב האשכנזים שלא להניח, ולא אכנס לשאלה מהיכן צמח להם זה (אם מהספרדים או מתלמידי הגר"א שהיו האשכנזים הראשונים כאן).
קהילה חדשה שמגיעה לארץ הקדש, רשאית להמשיך לנהוג במנהגיה. כולל הנחת תפילין בחוה"מ. יש כמה בתי כנסיות כאן בארץ שמניחים בהם תפילין בחוה"מ. לא שייך לא תתגודדו על צבור שלם הנוהגים מנהגים בפני עצמם.
זו הוראת הפוסקים. כך פסק הגרש"ז אולמן זצוק"ל.
ואגב, ר' שמואל בירנבוים זצ"ל כשהגיע ארצה הניח תפילין בצבור. והיה זה צבור שלא נוהג להניח.
בכלל, עצם המושג "מנהג ארץ ישראל" לא ברור לי ומעולם לא שמעתי מי שיגדירו בהגדרה ברורה. כל מנהג עליו שמעתי את המושג "מנהג ארץ ישראל", אוכל להזכיר מישהו שלא מתייחס לכך.
לא מזמן שמעתי מישהו שמדבר בהתלהבות (והתלהמות) על נוסח "יחדשהו" בברכת החדש. הוא טען (איני יודע על סמך מה) שבארץ ישראל חייבים לומר את הנוסח הספרדי (הארוך, הנפוץ בסידורים כאן בארץ). ביררתי יותר, ונודע לי שאצל הגר"ח קנייבסקי אומרים את הנוסח האשכנזי. ביררתי יותר, והתברר לי מהגר"מ גנוט שליט"א שיש גם הרבה חסידים שאומרים את הנוסח האשכנזי כאן בארץ ישראל.

בשיעור בהלכות תפילין של הרב שיינבגר ז"ל מתורה אור היה מובן ממנו שהוא הניח
אחיו (לא כ"כ ידוע) ראיתיו באוהל יוסף ברמות מניח תפילין, אנו התפללנו בשטיבל קומה תחתונה ותיקין והוא הניח באולם לפני שנתאספו המניין השני.
המסקנה הנחרצת של בעלי בית ההוראה כאן
היא בגלל שלא קרא את
א. סדרת מאמרים מאלפת מאוד של הרב יחיאל גולדהבר נר"ו
ב. ספר גדול ערוך בטוב טעם ודעת מהרב בנימין שלמה המבורגר נר"ו שרבים שותים את מימיו ונאותים לאורו!
בפסח היינו בסגר, וזה היה תענוג בשבילי להניח תפילין בכל התפילה [מעיקר הדין אשכנזים שלא אומרים כתר (ובתפילת יחד בלא"ה אין כתר יכולים להניח גם במוסף]
לענ"ד אין זכות דיבור על עניין זה למי שלא קרא לפחות אחד מהמקורות שהזכרתי!

מה הוחלט? הדיון הסתיים או לא?

רציתי לעדכן:
ב"ה מנהגי אשכנז לא שקעו. עדיין יש רבים הנוהגים בהם. וב"ה בעשרים השנים האחרונות נכרת התעוררות רבה בנושא.
אגב, רוב המנהגים הללו נהגו גם בליטא. אני אישית שמעתי מהגרא"י קרליץ שליט"א (בנו של מרן הגר"נ זצ"ל) כי אביו נקלע מספר פעמים לבית כנסת כמנהג אשכנז המובהק, ומאד נהנה מהפיוטים ועוד כמה מנהגים שזכר שנהגו כמותם בדיוק גם בעיירתו בליטא.

לא כועס. נראה קצת חסר טעם לנהל דיון בנושא אחד תחת כותרת השייכת לנושא אחר.
אפשר אולי להעביר את כל שרשרת התגובות או לדיון חדש או לדיון קיים כמו למשל הדיון הזה:
https://din.org.il/2020/02/02/%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%92%d7%99-%d7%97%d7%95%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%9a/
דרך אגב, תוך כדי כתיבת הדברים כאן אני מעיין בקישור הנזכר ומגלה שם תגובה מעניינת של אלעזר בעניין הלל בליל פסח. נקודה מאד מעניינת לעיון.
חוץ מזה, אינני מבין מה פתאום מכניסים תגובה שאין בה כל תוכן מלבד טענות רגשיות בלבד, כמו למשל תגובה אחת שהובאה כאן שנכתבה בצורה לא כל כך מכובדת, בצורה מאד כללית ומכלילה. וכל הטענות שנכתבו באותה תגובה הובאו כבר בצורה זו או אחרת בתגובות אחרות. מה הטעם?

מה שנוגע לסדר התפילה, כמו למשל הנגון והנעימה בתפילה. מישהו חושב שיש טעם לא להחזיר? בא לא נקרא לזה "מנהג" אלא "הידור מצווה" או "חיבוב מצווה". מה הבעיה בזה?