נרות חנוכה במנין קורונה

סליחה
בתגובתי הראשונה בה הבאתי תגובות לשאלה הנדונה, ציטטתי את הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א שכתב במצרף את תשובתו של הגר"י זילברשטיין שליט"א. אך לא צירפתי את התשובה. כמו כן לא צירפתי את תגובת הגר"י אבוטבול שליט"א:

להלן תשובת הגר"י זילברשטיין:
בס"ד יום ד' ב' כסלו תשפ"א

לכבוד מזכה הרבים כהן שדעתו יפה
הרה"ג המצוין רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
מח"ס "גם אני אודך"
ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים

שלו' וברכה!
בדבר שאלתו על הדלקת נר חנוכה במנין חצרות שמתפללים שם בקביעות זמן רב.
יעוין בחשוקי חמד על חנוכה (סימן קטו) שנשאלנו על מנין אנשים ששכרו גן ילדים ומתפללים שם בליל שבת ובשבת בבוקר, האם יש לזה שם של בית כנסת, שידליקו שם נר חנוכה בברכה, או אולי כיון שאין זה אלא בית כנסת ארעי, ידליקו שם בלא ברכה?
והשבנו שני טעמים נאמרו בטעם שמדליקים בבית הכנסת, כמבואר בבית יוסף (או"ח סימן תרעא):
א. שתיקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו, וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא.
ב. כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול להשם יתברך וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות, וזה לשון הריב"ש בתשובה (סי' קיא) המנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנו יכולין לקיים המצוה כתיקונה להדליק כל אחד בפתח ביתו מבחוץ מפני שיד האומות תקיפה ומברכין על זה כמו שמברכין על הלל דראש חדש אף על פי שאינו אלא מנהג.
ולכאורה לפי הטעם הראשון אין לברך בבית הכנסת ארעי, וכעין זה כתב בחוות יאיר (הגהות על מנהגי וורמייזא עמ' רמב) שאין חיוב הדלקת נר חנוכה במקום התפילה בבית האבל כי אינו מיוחד לציבור. ואולי גם בעניננו כן.
ועוד שידוע שיש הרבה עוררים על כל המנהג לברך על הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת, ואולי אין להרחיב את המנהג, גם לבתי כנסת שאינם קבועים.
גיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א סיפר לי שבשנת האבל על אמו, עשו מנין בבית אביו בעל הקהלות יעקב, בשבת בשחרית ובמוצאי שבת קודש והורה לו לא להדליק שם נר חנוכה קודם תפילת ערבית במוצאי שבת קודש. אך יתכן שאין ראיה משם, כיון שהמנין לא היה אלא לשנה אחת, ולא מנין קבוע לכל השנים.
ולמעשה שאלתי שאלה זו את מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ואמר שגם בבית כנסת כזה צריך לברך.
ואם כן כל שכן בעניננו שהמנין כבר קבוע זמן רב, למרות שאנו מצפים שיתבטל בכל יום, מכל מקום כל זמן שאין מבוטל, ויש אנשים שמתפללים שם בקביעות, לכו"ע יש לברך בחצרות כמו בבית הכנסת.
בברכה מרובה
יצחק זילברשטיין

והנה תשובת הגר"י אביטבול שליט"א

ערש"ק פ' חיי שרה תשפ"א
לכבוד ידי"ן הגאון האדיר רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א בעמח"ס גם אני אודך ושא"ס.
שלו' רב.
במה ששאל, בענין הדלקת נרות חנוכה במניני החצירות, יש לדון וללמוד דין זה משורש דין הדלקה בבתי הכנסיות, בתשובות הגאונים (סימן קעז) איתא בזה"ל: ואשר כתבתם מנהגנו להדליק בהיכל שמנה נרות וכו' ע"ש, וכן כתב בספר העיטור (הלכות חנוכה) בזה"ל: ונהגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת ויש מקומות שנהגו על הפתח ויש שמניחין באמצע הבית הכנסת ע"ש, וכן כתב בספר מנהג מרשלייאה (כסלו עמ' 145) שכתב בזה"ל: ונהגו להדליק בבית הכנסת אעפ"י שאין אדם דר בה, מפני שהנס היה במקדש בית אלוקים, ועושין כן במקדש קטן בגולה לפרסום הנב עכ"ל, והיינו דהוא משום פרסום הנס, וגן משום דהוא כמקדש קטן, וכן נראה מדברי ס' המנהיג (הלכות חנוכה עמוד תקלא) בזה"ל: ויראה לי דאין חיובא בבית הכנסת להדליק נר של חנוכה כי אם בבית שאדם דר בו, מדאמרינן כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ובית הכנסת פטור ממזוזה כדאמרינן בפ"ק דיומא, אלא אם כן יש שם בית דירה לחזן בית הכנסת, אלא נהגו כך על זה שהנס בא במקדש בית עולמים ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס לפי שכולם מתקבצים שם אב"ן ע"ש.
אלא דמצינו מדברי הראשונים דעיקר הטעם הוא משום פרסומא ניסא, וכמו שכתב בספר מנהגים דבי מהר"ם (סדר חנוכה) שנהגו להדליק נרות של חנוכה בבית הכנסת משום פרסומי ניסא ומניחין אותן מימין החזן עכ"ד, וכן נראה מדברי המאירי בשבת דף כג ע"ב שכתב בזה"ל: וזה שנהגו להדליקם בבית הכנסת עיקר הענין משום פרסומי ניסא ולא לכוונה אחרת והדבר נאה עכ"ל, וכן כתב בריטב"א (כג.) בזה"ל: ונהגו להדליק בבתי כנסיות כדי לעשות פרסומי ניסא במקום הרבים עכ"ל, וכן מבואר בס' אוהל מועד (שער מועד קטן דרך א' נתיב ד) שכן המנהג וכן כתב בספר התדיר לרבינו משה בן יקותיאל מן האדומים (סימן יז) שמדליקין נרות בבית הכנסת לזכר הנס, עכ"ל.
עוד טעם מצינו שהוא גם משום פרסום הנס וגם משום זכר למקדש, וגם להוציא מי שאינו בקי, כן מצינו בדברי הכלבו (סימן מד) שכתב בזה"ל: ונהגו כל המקומות להדליק נר חנוכה בבית הכנסת להוציא מי שאינו בקי ושאינו זריז בזאת גם כי הוא הידור המצוה ופרסום הנס וזכר למקדש ע"ש, ומקור דבריו הוא מהאורחות חיים (הל' חנוכה סימן יז). וע"ע בשו"ת הרדב"ז ח"ג סימן תק"י שהביא מנהג זה.
אף דמצינו שכתב בשיבולי הלקט (סימן קפה) שכתב בזה"ל: וגם אנו נוהגין להדליק בבית הכנסת ולא ידענו שורש וענף למנהג הזה, ומורי ר' יהודה אחי שני נר"ו היה נמנע מלהדליקה שלא לברך עליה וכן דעתי נוטה, כי מאחר שכל אחד ואחד מדליק בביתו, מה צורך להדליק בבית הכנסת, ואילו היו אורחים ישנים בבית הכנסת היו הם צריכים להדליק דקי"ל אכסנאי חייב בנר חנוכה ואם אין שם אורחים מה צריך להדליק, ושמא מפני שהיא בית דירה אין להדליק עכ"ד, וכן כתב בס' תניא רבתי (סימן לה).
ומ"מ הטעם הוא להוציא את האנשים שאין להם בית, ראה מש"כ בשו"ת מן השמים (סימן כה) שכתב בזה"ל: ועוד נסתפקנו על המקדשין בבית הכנסת כי יש מקומות שנהגו שלא לקדש ושלא להבדיל בעבור שאין אורחים שם ושאלתי אם הדין עמהם וטוב למנוע המקדשים או אם טוב לקדש ולהבדיל כמנהג רוב המקומות והשיבו אף על פי שאין קידוש אלא במקום סעודה מצוה לקדש ולהבדיל בבית הכנסת משום ברוב עם הדרת מלך ועוד נרות חנוכה מדליקין בבית הכנסת אף על פי שכל אחד ואחד מדליק בביתו ועוד כי יש אנשים שאינם יודעים לקדש ולהבדיל וכששומעים בבית הכנסת נותנים אל ליבם ולומדים ומקדשים בביתם ע"ש וכן מצאתי בספר המכתם פסחים דף קא ע"א וז"ל ודומה לזה מה שנהגו הראשונים להדליק נרות של חנוכה בבית הכנסת כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר כל הברכות לפניהם גם שיצאו ידי חובתם הרואים שאין להם בית לברך שם ע"ש, וכן כתב מדנפשיה בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ג חידושי שו"ע סימן תרעא) שבזמן הזה שכולם מדליקים בפנים ממש, ואין רואה שום נר, לכך מדליק בבית הכנסת מפני האורחים שייקימו החיוב שעליהם ראיית הנרות ע"ש.
ובשו"ת הריב"ש (סימן קיא) כתב בזה"ל: המנהג הזה להדליק בבהכ"נ מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ כדתנן (שבת כא:) בההיא דגמל טעון פשתן וכו' וכיון שעת' שיד האומות תקפה עלינו ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא ואע"פ שאין מברכין על המנהג זהו במנהג קל כמו מנהג של ערבה שאינו אלא חבטא בעלמא אבל בזה שהוא לפרסם הנס בבהכ"נ ברבים מברכין עליו כמו שנהגו לברך על ההלל של ר"ח ואע"פ שאינו אלא מנהג ואין בזה משו' ברכה לבטלה כלל וכדעת ר"ת ז"ל ומ"מ באותה הדלקה של בהכ"נ אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל א' בביתו דמצות חנוכה נר איש וביתו: עכ"ד.
וכן הביא מנהג זה באבודרהם (סדר חנוכה) וז"ל: ונהגו להניח נר חנוכה באמצע בית כהנסת ומדליקים אותה בין תפלת מנחה לתפלת ערבית וכו' ע"ש, והנה מרן בבית יוסף (סימן תכה) כתב בעל האבודרהם בזה"ל: והרב רבנו דוד אבודרהם היה בקי בהני מילי טובא ולכן ראוי לסמוך ע"ד ע"ש. וכן בלקט יושר (ח"א עמוד קנא) שכתב בזה"ל: וציוה לי מהרא"י להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת שלו, ואמר אינך צריך להדליק פעם אחרת בבית כיון שאין לך כאן בני ביתך ע"ש, וכן כתב לדינא בשו"ע סימן תרע"א ס"ז שמדליקין ומברכים בבית הכנסת משום פרוסמי ניסא וכו' ע"ש, ומוכח דנקט עיקר האי טעמא לדינא הוא משום פרוסמא ניסא. וכן נראה מהפר"ח סו"ס תרע"א וכן כתב ביעב"ץ במור וקציעה (סימן תרע"ב דף עח ע"א) שלכן יש להדליק בברכה דאל"כ לא הוי פרסומא ניסא, וכן נקט בחזו"ע (חנוכה עמ' מו) וכתב דלכן לדינא מעיקר הדין אין חיוב לתת שמן בנרות של בית הכנסת כשיעור הדלקת חצי שעה, כיון שכל ההדלקה בבית הכנסת משום פרוסמי ניסא לכן אין צורך להניח שמן כשיעור יותר מהזמן שנוכחים המתפללים בבית הכנסת, ויכול השמש לכבותה או לסלקה והביא שכן כתבו כמה פוסקים, כן כתב במקור חיים (סי' תרע"ב) שמנהג כמה יישובים לכבות נרות החנוכה אחר צאתם מבית הכנסת וחוזרים ומדליקים אותם בבוקר, וביאר דמ"ש במשנ"ב סימן תרע"ג סקי"ג מהפרי מגדים (סי' תרע"ה א"א סוף סק"ב) שגם בנרות בית הכנסת צריך שיהיו דלוקים חצי שעה היינו דוקא כשנשארים ללמוד בבית הכנסת וכיו"ב, ועוד הביא שם מש"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן קנו) שאם יש חשש דלקה ח"ו מותר לכבותה, יעו"ש, [א"ה יש לדון בזה גם לענין מניני החצרות דשפיר י"ל דאפשר אח"כ לכבות את הנרות].
ומ"מ גם מברכין עם על הדלקה זו אף דיש ראשונים דס"ל שאין לברך, כדעת השבילוי לקט שם, ומ"מ כיון שרוב הראשונים כתבו לבר כך הוא המנהג ובמקום מנהג אין לחוש לסב"ל וכמו שכתב בשו"ת תרומת הדשן (סימן לד) דבפלוגתא דרבותא בברכות לא מברכים מספק כלל אלא א"כ ידענא דנהוג עלמא לברך וכו' ע"ש, וכן כתב בברכי יוסף סימן תרי"א סק"ו בשם הרב מהר"ר יצחק לוי ואלי בתשובה כ"י שאין לחוש למה שכתב בספר תניא סימן לה שיש שנמנע מלהדליק בבית הכנסת כדי שלא לברך עליה וכמה רבנים שליחי ציבור היו מדליקין ומברכין בבית הכנסת ואח"כ מברכין כל הברכות ומדליקין בביתם ע"ש, אלא דיש שהקשו שלפי"ז קשה מדוע השו"ע פסק שאין מברכים על ההלל בר"ח וכמו שכתב בהל' חנוכה פ"ג ה"ז, וכמו שכתב בשו"ע סימן תכב ס"ב, ומ"מ י"ל דשאני נרות חנוכה שהם פרסום הנס, וכן כתב בשו"ת חכם צבי (סימן פח) שהקשה על מרן שלפי מסקנת השו"ע לעיל בר"ח דעדיף טפי שלא לברך אהלל דריש ירחא א"כ אדזא ליה ראיה הריב"ש שמה שמברכין על הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת אף שאינו אלא מנהג שהרי כל ראייתו אינה אל מברכת הלל דר"ח וכיון דהוא ס"ל סובר כהרמב"ם שאין מברכין על הלל דר"ח אמרי פסק הכא דמברכין על הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת.
וע"ז כתב שם ליישב בהר צבי, ואפשר דסמך נמי אמ"ש הכל בו דכא הוא קידוש שמו יתברך לברכו במקהלות אף שהוא דוחק כיון שאין ראיה לדבר איך מברכינן ולא עוד אלא שהרב בית יוסף סבור בקידושא דבי כנישתא שהיא תקנה שהוזכרה בתלמוד דטוב שלא לברך ולקדש כיון דאין לנו אורחים ואין קידוש אלא במקום סעודה כל שכן בהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת שלא הוזכרה בתלמוד ואף דאיכא למימר דהתם אזדא ליה טעמא דאורחים והכא אדרבא נתחדש לנו צורך הפרסום כיון שאין אנו מדליקין מבחוץ כבזמן התלמוד מ"מ קשה לחדש מדעתינו דבר בלתי ראיה ולא עוד אלא דלסברת הכל בו קשה למה גם בימי התלמוד לא תקנו לנו רבותינו נ"נ לברך שמו במקהלות אף שהיה להם פרסום בהדלקתם מבחוץ וצריך לצרף הטעמים של הריב"ש והכל בו ואפשר שהרב"י ז"ל סמך לו על פשיטות דברי הפוסקים שהביא הטור ז"ל שמשמע שהיה מנהג פשוט לברך בימיהם ובאמת אינה ראיה כי כל הפוסקים ההם ז"ל הם האשכנזים וצרפתים דס"ל דמברכין על המנהג כבהלל דר"ח וכדברי ר"ת ז"ל אבל להרמב"ם אין לברך והא ראיה שלא הביא הרמב"ם ז"ל מנהג זה ע"ש.
וכן כבר כתב בפרי חדש (סימן תרע"א סוף סק"ז) שאפילו לאותם מקומות שנהגו שלא לקדש בבית הכנסת וכמו שכתב בסימן רסט הכא מודו משום פרסומי ניסא ע"ש, וכן כתב בס' ערוך השולחן (סימן תרע"א סעיף כו) וכן כתב השו"ת שיח יצחק (סימן שלח) ובכנסת הגדולה (הגבה"י סימן תרע"א אות ז) שכתב שהא שאין מברכים על הערבה מפני שהמעשה בעצמו הוא מנהג נביאים ואמנהגא לא מברכינן אבל בנר חנוכה ראינו מנהג אלא משום מעשה שהיה ותקנו חכמים שידליקו אף שההדלקה בבית הכנסת הוא מנהג כיון שעיקר נר חנוכה אינו מנהג ומברכין עליה מברכינן גם כן בבית הכנסת ומטעם זה גם כן מברכין על ההלל בראש חדש כיון שעיקרו של הלל בשאר ימים הוא חובה ולא מנהג ומברכין עליו אף בראש חדש שהוא מנהג מברכין עליו ע"ש.וכיוצא בזה כתב ג"כ בשו"ת פני מבין (חאו"ח סימן רכו אות א' בד'ה' ואמרתי) וכן כב גם בס' חתן סופר (ח"ב עמ' קעג).
ובשו"ת מנחת שלמה (תנינא סימן נח) כתב ליישב די"ל דלא נחלקו הפוסקים בברכה על המנהג אלא במקום שכל עיקר המצוה הוא ממנהגא וכמו הלל בר"ח או ברכה על קריאת מגילת רוב וקהלת שכל ענין קריאתם הוא מצד המנהג משא"כ בנר חנוכה שהרי כל אדם מחויב בהדלקת נר חנוכה בביתו בשמונה ימים אלו ולברך עליו אלא שהנהיגו להדליק גם בבית הכנסת משום פרסומי ניסא וכאילו הרחיבו את פרסום הנס מהבית גם לביהכנ"ס בכה"ג לכו"ע מברכין עליו וכעין מה שנהגו לקדש קידוש של שבת בביהכנ"ס גם כשאין אורחים ואינו דומה לחביטת ערבה שחיובו הוא רק במקדש וכל ישראל אינם מחויבים בזה כלל ולכן בגבולין הוי רק מנהג שאין מברכים עליו, וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ז חאו"ח סימן נז אות ד', וע"ע בשו"ת שבט הלוי ח"א סימן קפה אות א'). וראה עוד בשו"ת משנה הלכות (חלק טו סימן רב) שכתב שהגם שיש קצת ראשונים שתמהו מנ"ל' הא להדליק בבית הכנסת וכ"ש לברך, מ"מ כתב שם, די לן עדות הני גאוני והשו"ע שפסקו להדליק ולברך משום פרסומי ניסא יעו"ש עוד. ועוד ראיתי שכתב בהא בס' מרפסין איגרי (עניני חנוכה) לתרץ דכל מה דעיקר הטעם דאין לברך על מנהג, מבואר בתוס' בסוכה דף מד ע"ב שהוא מחמת שא"א לומר וציינוי שהרי אין ציווי ע"כ אפילו מדברי חכמים, אבל בהדלקת נר חנוכה שיסודה הוא משום פרסומא ניסא הרי שמנהג שנהגו ע"פ חכמים להוסיף הדלקה משום פרסום הנס הרי הוא נכלל במצוות ההדלקה ומשום כך ראוי גם לברך על הדלקת נר בבית הכנסת וציונו להדליק.
אבל מ"מ מצינו שיש שחשו ולא וברכו, וראה מש"כ בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סימן שעד) שכתב שמנהג העולם בכל תפוצת ישראל להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת בברכה וא ששמעתי שמרן הגאון החתם סופר היה נמנע מלברך על הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת מ"מ כן הוא המנהג וסוגייאן דעלמא בלי פקפוק ע"ש, ודבעת החת"ס ראה עוד במש"כ בשו"ת שיח יצחק סי' שלח, וראה עוד בשו"ת משנה שכיר (ריש סימן רצט) שכתב ששמע שגם מהרי" דושינסקי ז"ל היה נמנע מלהדליק בבית הכנסת יעו"ש, ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סימן שלה) שם נשאל מדוע הוא נוהג להדליק בבית הכנסת בלא ברכה.
ושם כתב לענות בזה בזה"ל: לא באתי ח"ו לפקפק על המנהג דמנהג כל ישראל להדליק בברכה כבית הכנסת וח"ו להרהר אחרי מנהגי ישראל ואני לעצמי מדקדק לא לברך מפני שאני נוהג בס"ד גם כאן להדליק בחוץ כדינא דגמרא או בחו"ל בחלון הפונה לרה"ר ולכן אין שורש להדליק בבית הכנסת ולברך שיסודה כשהיו מדליקין בפנים שאין פירסומי ניסא כמבואר בתשובות הריב"ש סימן קי"א ולכן מדליקין בבית הכנסת שיש פירסומי ניסא אבל מאחר שאני נוהג כדינא דגמרא חוששני שאני פטור מלהדליק בביהכנ"ס ולכן אני נוהג לא לברך בבית הכנסת אבל מנהג העולם הוא כמש"כ הב"י לברך דתיקנוהו בבית הכנסת משום האורחים או מי שאין לו שמן להדליק ומקורו מהעיטור ואין חוששין שבזה"ז אין למי להוציא דהוא כמו קידוש בבית הכנסת דגם בזה"ז מדינא מותר לקדש כמש"כ בשו"ע סימן רס"ט ואף דשם איתא דיותר טוב להנהיג שלא לקדש וכן מנהגינו היום מובא בב"י ודלא כמ"א שם מ"מ כאן סמכו גם על הכל בו שמדליקין בביכנ"ס משום במקהלות ברכו ד"' אך לעצמי אני מהדר וחושש שלא לברך רראיתי בשו"ת מהר"מ שיק יו"ד סימן שע"ד מביא שמרן הגה"ק החתם סופר זצ"ל מנע ולא בירך ולא הביא טעמו אבל לדברינו אף שלא הדליק בחוץ אולי הדליק כדינא דגמרא בעלייה כנגד חלון ושוב אין עליו חיוב טפי שיוצא בכך גם לפי עיקר הדין ולכן החמיר לעצמו ולא רצה לברך בבית הכנסת.
וכתב שם עוד, ולפי דברינו בעצם תיקנו לברך בבית הכנסת אף דראוי לכל אחד להשתתף בהדלקה ובפרט באלו שאין מדליקין בחוץ או בחלון כדינא דגמרא ולכן מקדימין להדליק לפני מעריב מפני שכולם נמצאין אז בביהכנ"ס ובמקהלות ברכו ד" וצריך לשמוע הברכות ולצאת וחוזר ומברך בביתו אבל מי שמדליק כדינא דגמרא בחוץ ואולי אפילו אם מדליק בחלון כשהוא רר בעלייה באופן שגם כשהדליקו בחוץ יצא ראוי לו למנוע מלהיות המדליק ולברך שמא לא חייבו אותו כשאינו מדליק בפנים ואף שלא מצאתי ד"ז מבואר ולכמה מהטעמים גם בזה יבול להדליק ולברך מ"מ חוששני לטעם דהוא משום שכיום מדליקין מבפנים ולכן נראה שכדאי להחמיר כמ"ש ואף שהמברך לא הפסיד וכמ"ש, עכ"ד.
והנה יסוד דבריו הוא ע"פ מש"כ לחדש ביסוד דין הדלקה בבית הכנסת, במועדים וזמנים (חלק ח' סימן פט) ושם כתב דלא תיקנו חכמים מעיקרא את מצות הדלקת נרות תנובה ורק קבעו ימים אלו להלל ולהודות בלבד ולכן לא הוזכר בגמרא דף כא וכן בנוסח הפיוט דמעוז צור נזכר דקבעו שיר ורננים ודייק כן נמי מדברי הר"מ שכתב בפ"ג חנוכה שחכמים שבאותו הדור קבעום לימי שמחה והלל ומדליקין בהן נרות והבין דהיינו שנוהגין כן אבל אינו נכלל כלל בעיקר תקנתם וע"כ לדעתו עיקר תקנת ההדלקה היתה לאחר חרבן הבית שאז פסקה ובטלה ההדלקה בבית המקדש אז תקנו למצות הדלקת נרות חנוכה לכל יחיד ויחיד בביתו והוסיף דגם מקמי הכי היו נוהגין להדליק אבל דוקא בבתי כנסיות ובמקומות ציבוריים ולא בבתי ישראל עיי"ש ולאחר שבטלה המצוה להדליק בחוץ מחמת הסכנה החזירו חכמי הדור את התקנה הישנה להדליק בציבור לקיים בבתי כנסיות מצות פרסומא ניסא ולכן שפיר שייך לברך על הדלקה זו דכבר היתה תקנה זו מתחילה אלא שבטלה כשהדליק כל אחד בביתו בחוץ ולאחר מכן חזרה תקנה זו וניעורה.
ובאמת בזמן חז"ל שעדיין היתה התקנה להדליק נרות חנוכה בחוץ לא היו מדליקין בבתי כנסיות בברכה דהרי נתקיימה מצות פרסומי ניסא אצל כל יחיד בביתו ורק לאחר שהפסיקו להדליק בחוץ אז נתחדשה התקנה הקדומה ולפי"ז בהני דוכתי דנהיגי האידנא להדליק בחוץ באמת יש לדון סובא אם יש מקום לברך על הדלקת בתי כנסיות ומדרשות ואכן הוא נוהג להימנע מהדלקה וברכה בבת הכנסת והומיך עוד בדרכו המחודשת דבאמת כל הציבור כולו יוצאים בהדלקת בית הכנסת את מצות פרסומי ניסא את אשר ישנו ואת אשר איננו בבי כנישתא ולכן יש לדקדק שיהא השמן משל ציבור והיחיד המתנדב את השמן יתכן שאינו בקי למסרו לציבור יפה ולכן ידליקו דוקא מכספי הציבור ולא ממעות של יחיד ומטעם זה ניחא דיש מתירים להדליק בבית הכנסת אף מקמי דאתו עשרה לבי כנישתא ולכאורה איך יתכן לברך בכה"ג כיון דהרי הדלקה היא עושה מצוה וכאן בשעת הדלקה ליתנייהו עשרה אלא דהטעם בזה הוא דהדלקה זו עולה לכל הציבור משום דמכספי הציבור נקנה השמן וכולם מקיימים בהרלקה את מצות פרסומי ניסא עכ"ד המחודשים.
ובעיקר דבריו תמה מרן הגרש"א שטרן שליט"א בקבוץ שערי הוראה (חלק י"א עמ' פב) וכתב ע"ז, והנה לולי שאמרם גברא רבא לא היה ראוי להשיב עליהם, וכתב דהרי מכמה מדרשות ודברי רבותינו הראשונים מפורש להדיא שחכמי הדור ההוא תקנו הדלקת נרות חנוכה וברור שזה היה מכלל התקנה והוא שירבב בדבריו דמיד בתחילה נהגו להדליק במקומות ציבוריים כבתי כנסיות ומסיבות אך תקנת חובת ההדלקה היתה רק לאחר החרבן וכי היכן מצינו שנתקבצו חכמי ישראל אחר החרבן וחידשו תקנה זו ולומר דמעיקרא תקנו דלכשיגלו יתחייבו במצוה זו אין בזה כל הגיון שיתקנו תקנות אלאחר החרבן ובר מן רין מהיכן נוצר המנהג להדליק במקומות ציבור טבמסיבות ולברך ע"כ, מי תיקן דבר זב האם מעצמם החליטו לנהוג כן.
וכתב שהדיוק מלשון הרמב"ם נראה דאין בו ממש דהרי פתיחת דבריו הם שחכמים באותו הדור הם שקבעו ואין מקום כלל להכניס בכוונתו דהמשך פתיחה זו אינו מן התקנה אלא מנהגא בעלמא וגם הדיוקים מסתימת לשון הברייתא בגמרא וכן לשון הפיוט נמי אין בהם הכרע ומצינן למימר דאף ענין ההדלקה הוא מטעם הלל והודאה וכדאמרינן בפייט דהנרות הללו אנו מדליקין וכו' כדי להודות ולהלל לשמך הגדול ומה שכתב דבזמן חז"ל לא היו מברכין ומדליקין בבית הכנסת משום שעדיין הדליקו בחוץ ולא היה כל צורך לחזור למנהג הקדום ורק לאחר כך בימי בעלי התוס' בצרפת ובאשכנז נתחדש דבר זה שהדליקו בפנים ואז חזרו וחידשו את תקנת ההדלקה בבתי כנסיות וכי בזמן חז"ל לא היתה סכנה להדליק בחוץ וכי לא חז"ל אמרו שמן הסכנה ואילך מניחו על שולחנו ודיו ואסו לא היו אז חכמים שיחדשו את רעיון ההדלקה בבית הכנסת וכדברי הרב המחבר שליט"א ומפליא ביותר הוא החידוש שצריך השמן להיות משל ציבור וכעין קרבנות ציבור ולא שיהא משל יחיד שיש לחוש שלא ימסרם לציבור יפה וכן הוא מחדש בהדלקה זו יוצאים כל הציבור בין מי שנמצא ובין מי שאיננו נוכח כאן ולא נתבאר היטב בדבריו האמ כוונתו היא לזמר שאם אינו משל ציבור לא ידליקו או שלא יברכו על ההדלקה עכ"ד, ולכן כיון דדבריו נדחו, בודאי נראה דאין לחוש בכ"ז לברכה לבטלה. והביא כ"ד כת"ר בפרדס יוסף החדש על חנוכה יעו"ש.
ומ"מ לענין נ"ד הנה לענין בית הכנסת שאין מתפללים בו את רוב תפילות היום, הנה דעת הגריש"א והו"ד באשרי האיש (ח"ג פרק לו אות י) שאין מדליקים בו, אלא דהו"ד מרן הגרנ"ק בחוט שני (חנוכה עמ' שיד) שבית המדרש שמתפללים בו בקביעות תפילת ערבית מדליקים בו, וכן הוא דעת מרן הגרח"ק בתורת המועדים (תרע"א סקכ"ט אות ב) ומ"מ הביא שם באות א' שאם מתפללים בו רק שחרית ומנחה ולא ערבית שאין מדליקים בו, וע"ש עוד באות ד' דעת מרן הגרח"ק שבבית הכנסת שאין מתפללים בו אלא בשבת מדליקים בו בברכה בערב שבת ובמוצ"ש.
ומ"מ י"ל בנ"ד דסו"ס כיון דהוא מקום קבוע שמתפללים בו כבר מתחילת נגיף הקורונה שעבר כבר יותר מחצי שנה, וכמו כן הרי אפש"ל ברכת מעין שבע לכו"ע דהו"ל כמנין קבוע, א"כ ברור דהוי ליה כבית הכנסת לענין זה, ועוד כיון דאין אנו יודעין מתי תפסק המגיפה, ע"כ לע"ע הוי בית הכנסת קבוע, אלא דאכתי יש לדון בזה לפי מה שמצינו שנח' הפוסקים מה הדין לענין מקום עבודה שמתפללים בו בקביעות מנחה וערבית, שדעת הגרח"ק בתורת המועדים שם אות ו' שאף שאין לו שם בית הכנסת מ"מ כיון שמתפללים בו בקביעות יש להדליק בו בברכה, אלא דהביא שם דעת הגריש"א שאין להדליק אלא במקום שנועד לבית הכנסת, וא"כ הכא סו"ס מקום זה לא נועד לבית הכנסת, אלא דאכתי יש לדון דהגריש"א יודה הכא דסו"ס יהא חשיב שנועד מקום זה לבית הכנסת דהרי סו"ס מייחדים במניני החצירות מקום קבוע, אלא דבכ"ז יש לדון כל מקום ומקום לפי מקומו דיש מקומות שעשו אוהל ומתפללים ברחוב, אבל עדין סו"ס אי"ז קביעות כמו חצר ומתחת לבנינים דהוא יותר קביעות.
ומ"מ לא בעינן להא קדושת בית הכנסת דהא סו"ס אין קדושת בית הכנסת למקום זמני, וכ"ש בחניות ובצדי הרחובות שעושים מנינים קבועים, וכמו שהארכנו בזה בס' שערי יוסף בהל' נגיף הקורונה ח"א יעו"ש, ומ'מ לא דמי לכותל שיש לו קדושה וראה עוד לענין הכותל מש"כ בשו"ת אז נדברו (ח"ז סימן עה) שיש לברך על נרות חנוכה בכותל המערבי בלא שום פקפוק בפרט בזמנינו שמיוד לתפילה ואינו מקום מעבר כמו בעבר וכם יש מחיצות ויש לומר שיש לו קדושת בית הכנסת ע"ש, וכן כתב בשו"ת רבבות אפרים (ח"ד סימן קסג אות סג) ושכן נוטה דעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א, וכן פסק בחזו"ע (עמוד מז) ושכן המנהג יעו"ש, וע"ע בשו"ת מנח"ש (ח"ב סימן נא אות א ובילקו"י (חנוכה עמ' ריז) יעו"ש. וגם לא דמי לבית האבל שכתב בשו"ת מחקרי ארץ (ח"ב סימן עז) שידליק בלא ברכה ע"ש דהא שם שאני שהדליק כבר יעו"ש עוד, ומ"מ הכא לא דמי למקום שמתאספים בציבור שאין לברך וכמו שפסקו בהרבה פוסקים, וכן בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סימן סה אות ג) יעו"ש.
אלא דיש פוסקים דגם בכה"ג יש לברך במסיבות חנוכה דאדרבה הרי הפרסום שם גדול, כן כתב בשו"ת אז נדברו (ח"ה סימן לז) שכתב להתיר להדליק בככר העיר והעיקר הוא בשביל הנוער ומסתמא רבים מהם לא משתתפים בבית הכנסת ואפ' אם הם בכלל נר איש וביתו אבל יש דין הדלקה מדין מהדרין נר לכל אחד ואחד וממילא אפשר לעשות לעשות ברכה בלא שום פקפוק ועדיף מבית הכנסת, כיון שזה בחוץ ממש, וכתב שם עוד ואף שכתבו עוד טעמים על הדלקת בית הכנסת עיקר הטעם הוא משום פרסומא ניסא של הדלקה בחוץ, ומ"מ משמע מדבריו דדוקא בכה"ג ופלא על החזו"ע דהביא כן בתור דוגמא לכל גוונא דהרי התם שאני, ומ"מ לנ"ד ברור דהוי ראיה דיש לברך דהא סו"ס מתפללים שם [א"ה אבל ראה באז נדברו ח"ו סימן עה דהביא דעת הגרשז"א שאין לברך במקום כזה]. וכן בשו"ת בית מרדכי (סימן מא) ובשו"ת יד נתן (ח"ב סימן כה).והביאם מרן מלכא זיע"א בחזו"ע (חנוכה עמ' מח) ושם פסק שעכ"פ יתפללו ערבית בציבור מיד לאחר ההדלקה כמו שנוהגים בבית הכנסת, והנה הגם מש"כ להעיר בדבריו ממה שהביא באז נדברו, הנה גם בשו"ת יד נתן שם דן בזה שעושים מסיבה בחוצות קריה, ושם כתב דודאי שאין לברך לכתחילה בכה"ג כי רבים הפוסקים דס"ל דאין לברך אך מכיון שיש העושים כן יש מקום לעיין האם יש קצת על מה שיסמוכו ושם האריך בענין הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, כתב שאין לברך לכתחילה, ומ"מ ע"ש בסו"ד עוד, והביא גם מש"כ באז נדברו ח"ו סימן עה בשם מרן הגרשז"א לגבי מקומות בהם יש מסיבות חנוכה שיש כאלהש לא הדליקו ואפ"ה כותב דכל המנהג שמברכין רק כמו הלל בר"ח וא"כ די לן במה שנוהגין ולא להוסיף עליה, [א"ה בעיקר סברא יש לדון דאכתי אין זה עיקר הטעם], ומ"מ הביא שם מש"כ לו מרן בעל השבט הלוי זצ"ל, ושם נראה שכתב לו במכתב שכן יש לסמוך מי שמברך, וע"כ עתב לו שהאריך בזה שאין לברך בזה במסיבה. וע"ש עוד ששמע מגהר"א שרמן שליט"א בשם מרן הגריש"א זצ"ל שאמר לו שעלינו להבין ולהסביר את המנהג שנהגו לדהליק בבתי כנסת אבל בודאי שאין להוסיף ע"ז, אבל עכ"פ בעיקר דהאי דינא יש ליישב דעת החזו"ע דסו"ס אפשר לברך דהרי איכא פרסומא ניסא ושפיר דמי לקידוש בליל שבת דהמנהג שאין עושין קידוש אבל היכא שיש אנשים שבודאות לא הדליקו בודאי שיש לברך.
אולם מ"מ כבר כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סימן לה) שאין לברך במסיבה וז"ל: הפוסקים נתקשו בעצם המנהג של הדלקה גם בביהכ"נ ובכל בו כ' הטעם כדי להוציא למי שאינו בקי וכו' והנה בטעם להוציא שאינו בקי חולק הריב"ש שהי' אביר הפוסקים שכ' שאין אדם יוצא בזה וא"כ עיקר הטעם כמש"כ הכל בו משום הידור מצוה פרסום הנס וזכר למקדש וא"כ אולי לא נתיסד המנהג רק בביהכ"נ דיש בזה דמיון להדלקת מנורה במקדש ואיכא בזה זכר למקדש והא ראיה דפליגי הפוסקים אם להדליק בביהכ"נ מזרח מערב או צפון דרום וכו' ואם אמרו בביהכ"נ דנעשה כאחד ממנהגי ביהכ"נ הקדושים מנ"ל להוסיף במה שאינו דומה וכל מנהגי ישראל נתיסדו בטעמים שנגלו לפני מייסדי התקנות כיון שאין נידו"ד דומה לגמרי אין בכוחנו להוסיף וידעתי גם ידעתי שהיו מדינות שהיו מברכים במסיבות כאלה אבל מי יודע אם רוה חכמים נוחה מהם ומה"ט נראה שהקפידו להדליק בין מנחה למעריב לעשות דמיון להדלקת מנורה במקדש שהדלקתה באה אחרי תמיד של בין הערביים לפני הקטורת האימורים כל הלילה עכ"ל. וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חט"ו סימן ל) וז"ל: ברור ופשוט הדבר שאין בכוחנו להוסיף עודף ולהנהיג ולברך על הדלקת נ"ח במסיבות ויש למנוע זאת והמברך מברך ברכה לבטלה והנמנע מקבל שכר על הפרישה יעו"ש, ומ"מ אחר כ"ז כתב ביד נתן שם, שכן יש לברך יעו"ש באריכות במש"כ בכ"ז יעו"ש.
ועתה עולה בלבי סברא די"ל דכ"ש הכא דאיכא פרסומא ניסא דרואים אנשי הרחוב את הנרות, ולא כמו בבית הכנסת שהנרות נמצאים בבית הכנסת, וא"כ הכא יש יותר פרסומא ניסא לכא'.
אלא דבכ"ז מצאתי בס' מקראי קודש הררי נספח ט' מכתב מהגר"מ אליהו זצ"ל ושם נשאל בדין מטיילים האם יברכו על נרות חנוכה, וכתב שם בזה"ל: מעיקר הדין רק הישן בבית או באוהל מברך על ההדלקה לפיכך מטיילים הישנים תחת כיפת השמים לא יברכו על ההדלקה למטיילים אלו הייתי מייעץ שיתפללו מנחה סמוך לשקיעת החמה ידליקו נרות בברכה ואחר כך יתפללו שם תפילת ערבית כך יקבל המקום דין בית כנסת עראי שיש להדליק בו כפי שנהוג בכל בית כנסת עכ"ד, ומוכח דאפילו במנין עראי איכא חיובא, ולכן יש להסתמך בכל גוונא להדליק נרות במניני חצירות עם ברכה, כל שהמנין הוא קבוע אפ' רק לתפילת ערבית, וכן נראה מדברי מרן הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א באגרות הראשון לציון ח"א חנוכה, ואני לענ"ד כתבתי.
יוסף אביטבול
מח"ס שערי יוסף ושא"ס
בני ברק