הולכים אחרי הנתבע בחילוק ירושה

שאלה:

נדל"ן הנמצא בארץ אחת והיורשים נמצאים בשלש ארצות שונות אחרות ויורש אחד תובע את השני, האם הנתבע יכול לדרוש לדון בפני בית הדין במקום איפה שהנדל"ן נמצא?

תשובה:

שלום וברכה,

כאשר שני הצדדים נמצאים באותה העיר יכול הנתבע להחליט באיזה בית דין לדון. אולם אם הנתבע גר בעיר אחרת והנכסים נמצאים בעיר של התובע יכול התובע לדרוש לדון בעיר שבהם נמצאים הנכסים. בשאלה שלך ישנם שני סיבות ללכת אחר הנתבע. א. שנותנים עדיפות לבית דין שבוחר הנתבע. ב. אם הנכסים בעיר של הנתבע חייב התובע להגיע למקום של הנכסים.

בהצלחה.

מקורות:

כאשר הנכסים של הנתבע או ההלוואה נעשה במקום של התובע הולכים אחר בית דינו של התובע –  ראה שו"ת רשב"א חלק ב סימן שדמ. מהרשד"ם סו"ס קג. וישועות ישראל סימן יד אות ג.

שו"ת הרשב"א חלק ב סימן שמד

למונטשון. שאלתם ראובן הלוה מנה לשמעון ושניהם דרים במונטשון. ועכשו יצא שמעון לדור במקום אחר מארץ השרים. ובא ראובן לפני קהל מונטשון ולפני בית דין שלהם וקבל לפניהם על שמעון ויש לשמעון נכסים במונטשון. ושלחו לשמעון לעמוד עם ראובן לדין בפניהם. וסירב ואמר שלא ידון בפניהם אלא שיבא ראובן בארץ השר במקום שהוא דר שם והוא ידין שם עמו. ועוד הפחידם מכח השר אדוניו אם יעשו דבר כנגדו כדבר זה. ושאלתם מה יש לבית דין שבמונטשון לעשות, ואם יש להם להמנע מזה מפני אימת השר אם לאו,

תשובה שורת הדין כל שיש נכסים לשמעון במונטשון צריכין בית דין להזקק לראובן ושולחין לשמעון לבא לדון עם בעל דינו בפניהם. אם בא מחרת היום ששלחו לו כדי שיעמוד לפניהם ביום השלישי הרי טוב. ואם לאו כותבין עליו פתח' ונוהגין עמו כדין המוזכ' בפ' הגוזל. והוא דמשמט /בד"ל דמשמע/ ואמ' אתינ'. אבל אמר לא אתינ', לאלת' כתבי אדרכת' אנכסי' דאית ליה במונטשון לפי שאין המלוה כפוף ללכת אחר הלווה לדון עמו באיזה מקום שירצ' שלא יהא צריך להוציא מאתים על מנה. ואדרבה, הלווה חייב ללכת עם המלוה משום דעבד לווה לאיש מלוה כדאיתא בשלהי פרק דיני ממונות קמא. וכל שכן שיש במונטשון בית דין יפה יותר ממקו' השר אשר הוא דר שם. ואם מפני שהפסיד' /שהפחידם/ מחמת השר אין זה מציל את בית דין מלהזקק לתובע. שאם הוא הפחידם לעשות עמהם שלא כדין שמא אין בידו כח ומפחדם בדברי הבאי ועוד שאם כן יהו כל אדם עושין כן. שאין לך אחד שלא יוכל להזיק. ואם כן אין הגדולים נידונים לעולם. והתורה אמרה לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא.

שו"ת מהרשד"ם חלק חושן משפט סימן קג

ראובן היה דר בשאלוניקי והיה נושא ונותן בפראנקי' והיו אנשים מפקידים אצלו סחורות כדי שימכרם שם כדרך הפאטוריש והנה שמעון א' מתושבי שאלוניקי נשא ונתן עמו על דרך זה קצת זמן לימים שלח ראובן הנז' בעד אשתו ובניו להתיישב שם בפראנקיי והנה עתה שואל שמעון הנז' כי נשאר ביד ראובן משלו סך מעות ומראה כתבי ראובן מורים כן ורוצה לעכב סחורות ראובן מפראנקיא פה שאלוניקי עד יבא ויעמוד בדין וראובן או אחר בעדו משיב שרוצה לעמוד שם במקומו לדין כי שם ג"כ יש תורה ויש סוחרים ויעמוד בו בדין תורה או בדין הסוחרים הדין עם מי:

תשובה הר"י בת"ה זצ"ל כתב סי' ש"ח על ענין כזה וז"ל אם עיני הדיינים רואים דראובן איני*ש דציית דינא הוא ואין לו כח להשמט מתחת ידי ב"ד שבעירו או הסמוך לא /לו/ ולא יוכל לדחות ולא להתאלם נגד שמעון בכה"ג לא יוכל שמעון לעכב הפקדון כו' עד כיון שנוהגים האידנא שהתובע הולך אחר הנתבע כו' עד אבל אם עיני הדיינים רואות דליתנהו בראובן כל הני מילי דפי' לעיל ונר' להם דיש לחוש שאם יפטר ממון זה שבעיר לוי מתחת ידו לא יוכל לשוב להשיג דין ומשפט מראובן בכה"ג א"כ מחייבי' ב"ד לעכב הממון מיד בדין גמור כו' עד אם ירצה ראובן שיפטר ממונו צריך לדון עם שמעון בעירו ובב"ד שלו ע"כ למדנו מדבריו שאפי' שיאמר דציי' דינא אם יש לחוש שיוכל להשמט או לדחות או להתאלם שאז יש לב"ד בדין גמור לעכב וא"כ בנ"ד הדבר מפורסם בזמן הזה שהדרים בפראנקיא' או עומדים שם קשה מאד להשיג דין עמהם ויש להם כח לדחות עד שצריך התובע לפעמים להוציא מנה על מנה ובפרט כי זה האיש הרמוז אומרים עליו שקשה מאד להביאו לדין ולא עוד אלא ששמעון עשה מורש' לתובעו ונתן לו שכר גדול ולא הועיל לו כי לא יכול לו גם מראה כתב ניכר מאחד מחשובי עירנו מוחזק אצלנו לאדם כשר ואיש אמונים מאד וכותב שיאריך הזמן להשיג עמו דין ובר מדין אני אומר דבנ"ד יש לב"ד לעכב כנז' מטעם דכשהאמין שמעון לראובן להפקיד נכסיו אצלו היה בהיותו דר בעיר שאלוניקי כמו שהיה דר שמעון ועל דעת כן היה מאמינו שאם יפול איזה הפרש ביניהם יעמידנו לדין בשאלוניקי היום או למחרת כשיבא לביתו לפקוד אשתו ובניו אבל השתא שעקר דירתו מכאן על ראובן מוטל לבא לעמוד לדין אם ירצה נכסיו שבכאן דלאו כ"כ לקחת נכסי אחרים לאכול ולחדי ושילכו אחריו המפקידים אצלו וגם כי סברא נכונה היא בעיני וכמדומה ראיתי דין זה אלא שהשכחה מצויה אצלי מ"מ מהנמצא בידי כעת אומר שהרי מצינו כיוצא בזה כי הדין פשוט לכ"ע שאין מקבלין עדות אלא בפני ב"ד לכתחלה ואין צריך להאריך בזה כי הוא ידוע אפי' לדרדקי דבי רב וכו' עייש ומסקנתו: אדרבה הלו' חייב ללכת אחר המלו' ואף על גב שלא כתב הטעם שכתבתי מ"מ הדין דין אמת ואיפשר דלרבותא קאמר טעמא אחרינא ללמוד אפי' כשלא היה המעשה אלא שהלו' והמלו' משני מקומות אפי' הכי מטע' שהנכסי' שם ועוד שאין המלו' כפוף כו' א"כ נר' שהדין נותן בבירור לעכב הנכסים ולכתוב פתיחה כפי מה שיראה לב"ד הנר' לע"ד:

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל