שאלה:
שלום כבוד הרבנים שליט"א, קודם כל אני רוצה להגיד שאני מאוד מתפעלת מהאתר הנפלא ונהנית לעבור על השאלות ותשובות המעניינות,
רציתי לשאול שאלה בעקבות שיעור תניא ששמעתי, בשיעור אמר הרב שהיצר הרע והמחשבות הרעות שיש לנו מידי פעם הוא הוא האדם עצמו. ז"א שמה שאנחנו חושבים שהוא יצר רע הוא בעצם "הפרצוף האמיתי שלנו" כביכול. הוא אמר שבגלל זה אנחנו מברכים "נשמה שנתת בי טהורה היא" כי השם כביכול הלביש עלינו חלק טהור אבל זה לא אנחנו באמת, אשמח להסבר שיישב את דעתי כי זה קצת העציב אותי לחשוב שכל מה שהחשבתי עד עכשיו כיצר רע הוא בעצם אני?! ושאני בעצם רעה עמוק בפנים..
תודה רבה מראש ויש"כ גדול!
תשובה:
שלום וברכה
אני ממש לא מסכים עם ההגדרה, ואני מניח שגם מוסר השיעור לא התכוון להגדרה כזו, ואם בשיעור תניא אנחנו עוסקים נגדיר בערך בלשונו… באדם יש שתי נפשות כביכול, הנפש האלוקית והנפש הבהמית, כאשר הנפש האלוקית אלו הטבעיים הרוחניים של האדם, שאיפותיו לקדושה לרוח לאלוקות להטבה לאחרים המידות הטובות וכו', שהם ממש בטבע אצל כל יהודי! עצם עצמיותו, ויש גם את הנפש הבהמית שאלו הצרכים החומריים שלו, והטבעיים האנוכיים שלו ששואף רק לחומריות ואגוצנטריות. והתפקיד שלנו הוא בעצם להשליט את הנפש האלוקית על הנפש הבהמית, ולהיות אנשים שכל פנימיותם ושאיפתם רק לטוב, וזו עבודת חיינו… כך נמצא שהאדם מורכב, אבל בלי ספק הנפש המעמיקה שלו המתפעלת הטבעית השורשית המתוקנת, היא זו האלוקית.
שנזכה! שבת שלום.
