שאלה:
בת 42, 23 שנים בנישואין
בשנים האחרונות כל תחום יחסי האישות הפך להיות עבורי עינוי וסבל של ממש. פיזי, רגשי ונפשי. בשנה האחרונה אני נמצאת בטיפול מעמיק בתקווה שישפיע וישפר גם את הפן הזה.
לאור זאת, האם עפ"י ההלכה עדיין מוטלת עלי חובה הלכתית לעשות את כל מה שבתחום כל עוד אנו נשואים ומתגוררים באותו בית (טבילה, במועדה, קיום יחסים)? שוב, אני סובלת מזה מאוד ומקווה שלא לסבול גם מרגשות אשם על היותי חוטאת
תשובה:
שלום וברכה
יש לבדוק היטב מה גרם לתחושות האלו, אני מבין שאין מקום ליחסי אישות כאשר מבחינתך זה סבל, גם בעלך מן הסתם לא מוצא טעם ביחסים כאלו… אבל אסור להזניח את זה, יש אכן לטפל באופן מעמיק כמו שציינת ולברר מה סיבת הדבר.
רפואה שלמה.
