שאלה:
ידוע הדין שיוצאים מסוכה לצורך תפילה במנין וכד'. ולכאור' מדוע כיון שעוסק במצוה פטור ממצוה, וכל רגע בסוכה מקים, מדוע לצאת לצורך תפילה במנין. וביותר לדעות שמצו"ע של סוכה זה מצוה חיובית ולא קיומית. וכמו"כ גם אם יוצאים מדוע לא לצאת רק למינימום בלבד (היינו שמו"ע בציבור וקדושה וקדיש) אך לשאר חלקי התפילה מדוע לא עדיף בסוכה ביחידות?
תשובה:
מועדים לשמחה,
הגדרת מצוות סוכה הוא תשבו כעין תדורו, גם בבית הוא יוצא לצרכיו וזה חלק מצורת החיים בבית. ולכן גם בסוכה כאשר הוא יוצא להתפלל וכד' זה בדיוק הגדרה של תשבו כעין תדורו. ראה עוד במועדים וזמנים סי' פט שדן האם יש הידור להימנע כמה שאפשר ביציאה מחוץ לסוכה.
זה שמותר לצאת מצד "כעין תדורו" זה פשיטא. אך מצד שני הרי אם ישאר ולא יצא מקיים מצוות סוכה [כי אינו "מצטער" וכד']
ולכן סו"ס השאלה כאשר עומדת לפני האדם אופציה של מצות סוכה דאורייתא שמקיים בכל רגע ונמצא בסוכה. מהכ"ת לעזוב כדי לקיים מצוה אחרת, דגם אם פשיטא שמותר לו לעזוב, אך מדוע שיהיה נכון לעשות כן?
כיון שהרעיון של הציווי היה כעין תדורו אין לבטל מצוות מסדר היום כמו הליכה לבית הכנסת שעושה כל השנה חוץ לביתו, מצוה אחת דוחה חברתה רק כאשר יש ביניהן סתירה, לא כאשר יכול לקיים באוםפן שאינו מחוייב את המצוה הקיימת.
האם אפשר להגיד בדיוק הפוך, אדרבה, הרי כל הרעיון של מצוות סוכה זה תשבו כעין תדורו, וכשאדם נמנע ולא יוצא בכלל מהסוכה זה חסרון בעצם קיום המצווה. מעבר לכך שהוא גם מפסיד ברכת לישב בסוכה
תשבו כעין תדורו זה לנהוג בסוכה כמו בית, להמנע מלצאת לתפילה זה לא תשבו כעין תדורו, אבל לברוח מהסוכה לבית אחרי האוכל ולשבת על הספה, זה גם לא תשבו כעין תדורו, גרים בסוכה ויוצאים ממנה רק למה שרגילים לצאת גם מהבית.
השאר תגובה