שאלה:
שלום הרב. מפורסם שבנסיבות תקופת הקורונה, התירו לטלטל ספר תורה לצורכי קריאה בציבור במניין רחוב, אך תמיד מציינים שזו רק מתוך שעת הדחק. על כך אנו שואלים, הרי דין מגבלות העברת ס"ת ממקום למקום מקורו בירושלמי. ואמנם השו"ע אימץ דין זה למעשה, אך לכאורה על פי הבבלי אין כל תנאי בדבר, משמע שהבבלי חולק על הירושלמי. ולכאורה יש לבבלי זכות הבכורה במחלוקת בין התלמודים. ושמא משום כך אין דין זה הובא בחלק מגדולי הראשונים. וכי אין זה יכול להוות משקל נוסף להיתר מרווח יותר? כלומר, שבימים כתיקנם לכתחילה משתדלים להחמיר כירושלמי. אך מעיקר הדין אין תנאים מגבילים כמשתמע בבבלי. כך שזה לא אמור להיות היתר בדוחק אלא בבחינת יישום עיקר הדין. אולי בשאלתינו אין נפק"מ למעשה אך נשמח אם הרב יאיר את עינינו בהבנת משקל השיקולים בדין זה. בתודה מראש ובכבוד רב.
תשובה:
לאחר שדין זה נפסק בשולחן ערוך, אין כל מקום להקל בחשבונות כאלו ואחרים, זה נשאר היתר של שעת הדחק בלבד, וכך היתה ההתייחסות אצל כל גדולי הדורות בענין זה, ראה בפסקי תשובות סי' קלה כמה נדחקו ודנו הפסוקים להתיר זאת באופנים שונים, למי שבבית אסור, חתן וכלה חולה כן או לא ומתי ובאיזה אופן, ודאי אין כזה היתר לכתחילה.
