שאלה:
ראיתי באתר הידברות שעומדים לארגן מחאה נגד תוכנית כלשהיא המשודרת באחד מערוצי הטלוויזיה. שמעתי לעומת זאת טענות שעצם הפרסומת נותנת לזה כביכול במה והרבה אנשים שלא היו מודעים לתוכנית האמורה ללא זה נחשפו לזה דרכם. וכאן מגיע השאלה מה נכון. מצד א' א"א לעבור לסדר היום על כאלו דברים חמורים מצד שני א"א לתת לזה במה ופרסום. וזה גם גובל בחילול השם לכאורה לפרסם כאלו דברים חמורים גם אם המטרה הינה מחאה.
תשובה:
אני עצמי גם מתלבט כאן באתר לא פעם בשאלה זו… הכל לפי הענין, דבר שבלאו הכי ידוע מאוד ומפורסם, מסתבר שרצוי לתקוף אותו בפומבי, ודבר שאינו יודע יש לתקוף ברמז, באופן שמי שמכיר יודע ומי שלא מכיר, שלא יכיר… עכ"פ מדוע אתה שולח לכאן שאלות על פעילותו של אתר אחר? אני בטוח ששם ישמחו להשיב לך על כך…
בנוגע לעצם הדברים בלא התייחסות למקרה מסוים, יש גמרא במסכת בבא בתרא דף פט עמוד ב' "אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר אם אומר שמא ילמדו הרמאין ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו" יש אכן מקרים מורכבים כמו שהצעת שמצד אחד הרי שיש לומר ולהוכיח ולמחות ומצד שני שמא ילמדו הרמאין אדרבה מדברי חכמים הרי שניתן ללמוד על אפשרות לכישלון חמור יותר שקודם לכן הרשעים לא ידעו אותו. ובאמת על זה אומר רבי יוחנן בן זכאי ששני הצדדים בעתיים כך גם נראה במחאה על תופעות קשות מחד הרי שאנו מחוייבים למחות עליהם אבל מאידך אם נמחא שמא ילמדו הרשעים מעתם התוכחה ומתוך כך יבואו לחטוא.
אמנם מסקנת הגמ' שם שאכן בסופו של דבר רבי יוחנן אמר את הדין "איבעיא להו אמרה או לא אמרה אמר רב שמואל בר רב יצחק אמרה ומהאי קרא אמרה (הושע יד, י) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" וכלומר שכשחכמים מלמדים את התורה הקדושה הם מלמדים את דרכי ה', ודרכי ה' הם ישרים במהותם ומי שצדיק הולך בהם ועושה רק טוב אמנם רשעים יכולים גם להכשל בדרכי ה' כמו שמפורש בפסוק אך זה בשל כך שהם אכן בוחרים ברשעותם ולכן הם נכשלים.
נמצא כי יש לעשות את הטוב והישר ולא לחשוש לפושעים ולרשעים, בוודאי שיש גם מקרים מורכבים שלא ראוי שיהיה בשיח הציבורי דיון על תופעות כלשהם שאינם חינוכיות, אך פה זה כבר שיקול שונה, שיקול חינוכי, שאין ראוי לשוחח על תופעות שאינן ראויות כלל, כי עצם השיחה עליהם מכניסה אותם לתודעה של הנוער. אך מעיקר דין המחאה וההליכה ביושר הרי שיש לעשות את האשמת ולא לחוש לפושעים. ועי' היטב בתשובת החיד"א [יוסיף אומץ קג] שאני מצרף לך ה שגם הוא מסיק כך. "עמדתי ואתבונן בצדדי השאלה, ולפי קוצר דעתי נראה דאין להתיר ההסכמה כדי להסיר מכשול החרם מהעוברים עליו בזדון כיון שאנו באים להכשיל הפתאים… יורו היתר לעצמם לרקד עם הנשים אותם שעד עכשיו היו מונעים את עצמם מזה מחמת החרם, ראוי יותר לחוש ולהציל ממות נפשם של אלו הנזהרים [דבהתרת ההסכמה הם נכשלים], מלחוש על הפוקרים והפושעים דפשעי ואזלי ועוברים על החרם כדי להקל מעליהם העונש דלא ליעבדו תרי איסורי. דבקיום ההסכמה אנו מרויחים שהנזהרים מחמת החרם אינם חוטאים כלל ועיקר, מה שאין כן בביטולה, שאנו מפסידים מצד הנזהרים שמכאן ואילך יעשו איסור, ואין אנו מרויחים עם הבלתי נזהרים, כי אף שנבטל ההסכמה, האיסור במקומו עומד מצד עצמו. ויש ראיה לזה מהא דאמרינן בפרק המוכר את הספינה דף פט ע"ב: ת"ר אין עושין את המחק צדו א' עבה וצדו א' קצר, לא ימחוק בבת אחת שהמוחק בבת אחת רע למוכר ויפה ללוקח ולא ימחוק מעט מעט מפני שרע ללוקח ויפה למוכר, על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר אם אומר שמא ילמדו הרמאין ואם לא אומר שמא יאמרו אין ת"ח בקיאים במעשה ידינו. איבעיא להו: אמרה או לא אמרה? אמר רבי שמואל בר רב יצחק: אמרה ומהאי קרא אמרה 'כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם'. ופירש רש"י: 'צדיקים ילכו בם' – יזהרו בם שלא לרמות את הבריות. 'יכשלו בם' – ילמדו לרמות. עד כאן. הרי דמשום תקנתא דישרים שיזהרו שלא לרמות לא חיישינן לתקלה דפושעים שילמדו לרמות. ואף בנדון דידן משום תקנתא דישרים שידעו שיש איסור בדבר טוב לקיים ההסכמה, ולא ניחוש כלל לתקלה דפושעים שיעברו גם על החרם מלבד האיסור שיש בדבר".
