שאלה:
בסימן שנט חו"מ מביא איסור לא תחמוד ולא תתאוה ע"פ רמב"ם בהלכות גזילה פ"א.לא הצלחתי להבין גדרי האיסור ומה ההבדל ביניהם ומתי עובר (במיוחד שהר"מ במז"ל כותב שם בלא תחמוד הוא לאו שאין בו מעשה)
תשובה:
שלום וברכה,
תאווה היא בלב. ולחמוד זה במעשה. וכדברי השו"ע והרמב"ם "כל החומד עבדו או אמתו או ביתו או כליו של חבירו או כל דבר שאיפשר שיקנהו ממנו, והכביד עליו רעים והפציר בו עד שלקחו ממנו, הרי זה עובר בלא תחמוד (שמות כ, יד). כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חבירו וכל כיוצא בזה, כיון שחשב בלבו איך יקנה דבר זה ונפתה בלבו בדבר, עבר בלא תעשה של לא תתאוה (דברים ה, יח), ואין תאוה אלא בלב בלבד.
וכתב בערוך השלחן: אף על גב דתאוה היא בלב מ"מ אינו עובר בתאות לבו בלבד אא"כ מחשב בלבו איך להשיגה מחבירו וכיון שגומר דבר זה בלבו עובר על לא תתאוה.
ולכן אם מתאווה לממון חברו וחושב איך שיקנהו עובר בלא תתאווה. ואם הפציר בו עד שקנה ממנו, עובר בלא תחמוד. ואם לקח בחוזקה עובר באיסור גזל.
בהצלחה.
מקורות:
שו"ע חו"מ סימן שנט ובערוך השלחן שם.
