"אין כאלוהינו אין כמלכנו אין כמושיענו וכו…"

שאלה:

שלום רב, שאלה לי בקשר לחלק המסוים הנ"ל בתפילה:
"אין כאלוהינו אין כמלכנו אין כמושיענו וכו…"
זה מצוי בסידורי עדות המזרח לפני אמירת פיטום הקטרות.
לא כ"כ נעים לי לומר זאת אך איני מוצא שום טעם באמירת תפילה זו. אני לא רואה שום עומק במילות תפילה זו. זה פשוט חוזר על עצמו. אולי תוכל לומר לי במה יש להתכוון כאן? זה ניראה לי קטע תפילה רדוד. כל פעם שאני מגיע לקטע זה אני פשוט קורא אותו מהר כדי לצאת ידי חובה. אשמח לשמוע דעתך הרב, תודה.

תשובה:

שלום וברכה

אני מניח שיש הרבה פירושים בענין זה, אבל קודם כל עצם היסוד. אמירה זו נתקנה בעיקרה בשבת, שבה בתפילת שמונה עשרה חסרים 12 ברכות, בימי החול יש 19 ובשבת 7, לכן מזכירים ארבע ברכות קצרות של "אין" ארבע "מי" וארבע "נודה", ובארבעת התוארים הראשונים בתורה, אלוקינו אדוננו וכו', כך מבאר בדובר שלום שבסידור אוצר התפילות. ובכך משלימים את החסר. וכולם באמירת ברוך… עיין שם.

 

ואמנם צריך לדעת כלל גדול בעבודת התפילה והוא גם יסוד גדול בחיוב הכוונה בתפילה, שהנה מורגלים לחשוב שיש לכוון בכל מילה למשמעות העמוקה שלה ולתוכן הפנימי וגם צריך להתרגש וושהמילה תאיר את הנפש והנשמה. ובוודאי שיש בכך טעם וזו מחשבה נכונה מאוד. אמנם יש גם יסוד חשוב מאוד של הנפש החיים שיש תוכן עמוק שנמצא במילות התפילה עצמם שאינו שייך לכוונה ואעתיק לך את לשונו שם בספר נפש החיים שער ב' פרק י"ג. "אמר המגיד להב"י באזהרה ב' שבריש הספ' מגיד מישרים ז"ל. ליזהר מלחשוב בשעת תפלה בשום מחשבה אפילו של תורה ומצות כי אם בתיבות התפלה עצמם. דוק בדבריו שלא אמר לכוון בכוונת התיבות. כי באמת בעומק פנימיות כוונת התפלה. אין אתנו יודע עד מה. כי גם מה שנתגלה לנו קצת כוונות התפלה מרבותינו הראשונים ז"ל קדישי עליונין. ועד אחרון הרב הקדוש איש אלקים נורא האריז"ל. אשר הפליא הגדיל לעשות כוונות נפלאים. אינם בערך אף כטפה מן הים כלל נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנ"הג מתקני התפלה. שהיו ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים. וכל מבין יבין. דלא איתי אנש על יבשתא שיוכל לתקן תקון נפלא ונורא כזה. לכלול ולגנוז במטבע תפלה קבועה וסדורה בנוסח א'. התקונים של כל העולמות עליונים ותחתונים וסדרי פרקי המרכבה. ושבכל פעם שמתפללין יוגרם תקונים חדשים בסדור העולמות והכחות והמשכת מוחין חדשים אחרים. שמעת שתקנוה עד ביאת הגואל ב"ב לא היה ולא יהיה שום תפלה בפרטות דומה לחברתה שקודם לה ואחריה כלל. דלבושין דלביש בצפרא לא לביש ברמשא ודלביש ברמשא כו' כמ"ש בתקונים תכ"ב. וכן כל יום לחבירו שלפניו ואחריו. ולכן ארז"ל (חגיגה ט' ע"ב וברבה במדבר פ"ט) מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש כו' או תפלה כו'. וכמ"ש באורך בפע"ח פ"ז משער התפלה ע"ש והוא בלתי אפשר אם לא ע"י הנבואה העליונה ורוח קדשו ית' אשר הופיע עליהם הופעה עצומה בעת תקון נוסח מטבע התפלה והברכות. שם הוא ית"ש בפיהם אלו התיבות ספורות וגנוזות בתוכם כל התקונים. לזאת מי הוא אשר עמד בסוד ה' על עומק כוונתו ית"ש. איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם:

וכלומר יש עומקים אין סופיים בתפילה וחכמי כנסת הגדולה רמזו בהם עניינים גדולים ונשגבים וכך גם בתפילה זו שהבאת של אין כאלוקינו שיש בה עומקים שאין לנו כל אפשרות להשיגם ולהבינם, ולכן מייעץ הנפש החיים "אלא העיקר בעבודת התפלה. שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תיבה מהתפלה. יצייר לו אז במחשבתו אותה התיבה באותיותיה כצורתה ולכוין להוסיף על ידה כח הקדושה שיעשה פרי למעלה להרבות קדושתם ואורם. כמש"ל בפ"י שלכן נקראת התפלה דברים העומדים ברומו של עולם שכל תיבה בצורתה ממש היא העול' למעלה מעלה כל אחת למקור' ושרשה לפעול פעולות ותקוני' נפלאים. והיא סגולה נפלאה בדוק ומנוסה למרגילים עצמם בזה. לבטל ולהסיר מעליו בזה כל מחשבות ההבלים הטורדות ומניעות טהרת המחשבה והכוונה. וכל אשר יוסיף הרגלו בזה. יתוסף לו טהרה במחשבתו בתפלה. והיא כוונה פשטית:" והיינו שעצם מחשבת המילה עצמה בצורתה ולכוון את האותיות את התיבה עצמה היא מביאה כוח וקדושה למעלה בעולמות העליונים, וכשהוא מכוון את המילה עצמה הרי שאז הוא מתחבר לכל העניינים הנשגבים והנוראים שתקנו חכמינו בתפילה תיקונים כל העולמות העליונים ותחתונים וסדרי פרקי המרכבה שהם דברים שתוקנו בנבואה עליונה וה' יתברך שם אותם בפיהם, וכל האפשרות להתחבר לעומקים העצומים הללו הרי שהוא כלל אינו ביכולת אנושית כלל, ורק עצם המחשבה בזמן שמוציא מפיו את התיבה לצייר את התיבה באותיות הוא הראוי והיא עולה למעלה ומרבה קדושה ואור ופועלת תיקונים נפלאים.

הצטרף לדיון

3 תגובות

  1. הבעש"ט אומר 'צהר תעשה לתיבה' – שצריך להאיר את תיבות התפילה…
    נראה לי שכאשר אנו אומרים קטע זה ומחוברים לכל מילה, אין ליהודי מילים יותר מרגשות מאשר מילים אלה.
    זה לא איזה הצהרת אמונים פורמלית שצריך לומר כל בוקר, אלא מילים שיש לעטוף אותם, לחוש אותם.
    להתרגש מהם.
    והעיקר להפנים אותם!
    כשאמרו צדיקים על המילים 'האמנתי כי אדבר' שע"י דיבור האמונה מתחזקת, הכוונה בדיוק למילים אלה.

  2. אעפ"כ, כשאני מגיע לקטע הנ"ל(אין כאלוהינו אין כאדונינו..) אין לי חשק כלל לומר זו התפילה. יתכן שזה נועד להשלים את הברכות של שמונה עשרה כמו שאמרת אך אני לא מוצא שם עניין או טעם במילים אלה. שוב, הקטע נשמע לי מאד ר-ד-ו-ד. אם כן, מהו פירושו המעמיק של קטע זה? התייחסת לעניין בתשובה אך לא כתבת את הפירוש לקטע הנ"ל

  3. אינני יודע לומר בזה פירוש מעמיק, אבל התחושה שלי לגמרי אחרת, מבחינתי להתחבר ולומר דבר שנהגו בישראל לאומרו מאות רבות של שנים, הרמב"ם כבר מביא מנהג כזה ונוסח זה הובא באבודרהם ועוד סידורים ישנים מאוד, זה חיבור גדול מאוד להרבה מאוד דורות של יהודים שהכריזו את ההכרזה הפשוטה הזו באמונה תמימה ומתוך רצון לשבח ולגדל שמו יתברך, אנחנו לא עם חדש, לא אנשים שמחפשים דרך, אנחנו העם הכי שורשי ומחובר בעולם וזה דבר נפלא.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל