שאלה:
מנהג ירושלים להדליק 40 דק קודם השקיעה. כמה המנהג מחייב הלכתית אחרי שמה שעמא דבר שרק משתדלים להדליק בזמן, אבל בפועל הרבה מאחרים.
האם בפרהסיא הציבורית אסור לעשות מלאכות אחרי הזמן הזה? ומה הדין בשעת הדחק כגון שלא הספיק וכד'.
ומה הדין מי שבמקור אינו מירושלים?
תודה
תשובה:
שלום וברכה
לכתחילה המנהג כנראה התקבל כהשתדלות ולא כחיוב גמור ממש, יחד עם זה ראוי מאוד להשתדל בו, והעיקר שיהיה באוירה טובה ושמחה בבית. בפרהסיה הציבורית, בעיני רע מאוד מנהג אנשים שטסים דמכוניות בצורה מסוכנת אחרי זמן הדלקת נרות כדי להגיע מפה לשם, תמיד אני שואל את עצמי היכן היו כל היום… בעיני זה זילות של קדושת השבת וכבודה ויש להמנע מכך מכל וכל. אני בטוח שאם היו מזמינים אדם לפיס בשעה מסוימת לבוא לקחת פרס, לא היה מגיע בטיסה אחרי הרגע האחרון… זאת מלבד הסכנה שכבר יש ילדים שלא נזהרים וכו'. חשוב מאוד להקפיד 20 דק' לפני השקיעה כבר להמנע מכל מלאכה משום מצות תוספת שבת וכדאי לחוש בזה גם לדעת היראים שזמן בין השמשות הוא רביע מיל לפני השקיעה. הביאו המשנה ברורה בסי' רסא. לכן ההקפדה שגם בשעת הדחק לכל המאוחר 20 דק' לפני השקיעה לגמור הכל הכל כולל ההדלקה, זה נראה לי הנהגה מינימלית למי שרוח ה' בקרבו.
ומה המקור של ארבעים דקות ?
תקנה מקומית של הרבנים.
איזה רבנים ובאיזה זמן כלומר אם זה לפני עשרים שנה או אפילו ארבעים שנה לא שייך להיות תקנה מקומית שהרי אין רב שמוגדר כרב העיר על כל אנשי העיר
מדובר בתקנה מראשוני הישוב לפני יותר ממאה שנה אינני יודע בדיוק, אבל זה ודאי מנהג המקום בירושלים, ולאחר מכן כשיסדו את פתח תקוה העתיקו מנהג זה לשם כיון שמקימי פתח תקוה היו ירושלמים.
השאר תגובה