שאלה:
סיר קרמי (דומה במראה לשיש שחור) שבישלו בו בשר ואחרי שבוע חלב. האם ניתן להגעיל? אדגיש- בישול ולא טיגון.
תשובה:
כלי חרסינה קרמיקה ופורצלן, דנו הפוסקים שאפשר שהם נחשבים ככלי חרס שאין להם הכשרה כלל. במקרה שהדבר כרוך בהפסד מרובה [מערכת כלים יקרה] והם נאסרו בבשר וחלב, אם זה היה בכלי שני יש שכתבו להקל ולהגעיל כנ”ל שלוש פעמים, אבל אם זה לא הפסד מרובה, או כמו במקרה שלך שהבליעה נעשתה בכלי ראשון – זה סיר ולא צלחת, יש להמנע מלהגעיל, אינני יודע לו הכשרה.
מקורות:
כ”כ בשו”ת אגרות משה יו”ד ח”ב סי’ מו, שכיון שמדובר בהפסד גדול ובדרך כלל השימוש הוא ככלי שני ובדבר גוש שהוא רק חומרא, יש להקל באופן הנ”ל, ועל פי דעת העיטור שהכשר זה מועיל להם.
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן מו
בענין כלים יקרים מפארצעליין שלא נשתמשו בהם יב"ח אם יש מקום להתיר בהפ"מ וצורך גדול כ"ב מנ"א תשכ"ו. מע"כ ידידי הנכבד מוהר"ר שמואל וועלער שליט"א רב בפארט וויין.
בדבר המשפחה שהשפיע כתר"ה עליה שיאכלו כשר, ויש להם כלים יקרים מפארצעלאיין שלא שמשו בהם משך שנה והוא הפסד גדול, הנה מצד הפ"מ ויותר מזה בשביל תקנת השבים שמצינו שכמה דברים הקלו חכמים עיינתי ונראה לע"ד שיש להקל להתיר בהגעלה ג' פעמים.
דהנה החכ"צ הא סובר דאחר י"ב חדש ליכא טעם כלל כמו בכלי יין, ומטעם זה מתיר בפסח אף בבשלו דבר חריף בכלי חמץ שעברו יב"ח, ורק בכלי איסור אוסר כדי שלא יתירו להשתמש לכתחלה באינו בן יומו אף שלא עברו יב"ח כדהובא בפ"ת סימן קכ"ב סק"ג עיין שם, ולכאורה הוא כעין גזירה לגזירה שתמוה קצת, וגם לטעם הנו"ב במה שלא גזרו בכלי היין אחרי יב"ח אטו תוך יב"ח משום דכיון דכלה כל הלחלוחית דומה להגעלה ולא שייך לגזור אלא כשיש עדיין טעם האיסור אלא שנפגם הובא בגליון מהרש"א סוף סימן קל"ה, והוא טעם המסתבר לא שייך לאסור לסברת החכ"צ שגם בכל איסורין סובר שכלה כל הטעם, ויקשה איך אוסר בזה החכ"צ. ולכן צריך לומר דהאיסור שאחר יב"ח להחכ"צ הוא איסור אחר שקיל מהאיסור דאינו בן יומו תוך יב"ח, אף שבתרוייהו הוא רק איסור לכתחלה להשתמש בהכלי דהאוכל שנתבשל בהקדרה מותר אף בתוך יב"ח כשהוא אינו בן יומו, אך צריך באור חלוק שני האיסורים.
ונראה לומר שבתוך יב"ח גזרו לכתחלה מדין איסור אכילה מאחר שיש שם טעם האיסור אף שהוא פגום, ואחר יב"ח שכבר כלה הטעם לא שייך לאסור אף לכתחלה מדין איסור אכילה, אלא הוא איסור בעלמא להשתמש בכלים אלו כדי שלא יבא לטעות להשתמש אף בתוך יב"ח שלא ידע לחלק, שזה שייך לאסור. כדמצינו במג"א /או"ח/ סימן תק"ט ס"ק י"א בטעם שנוהגין איסור להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא ואף ע"י ליבון אוסרין מהטעם שכתב בשם הר' בנימין מפוזנא ששמע ממהר"ם יפה שאם יעשה כן לעולם לא יהיה לו רק כלי אחד ויגעילנו כל פעם שישתמש בו וזה אסור דלמא אתי למטעי כדאיתא בחולין דף ח', וכוונתו על הא דמצריך ר' יהודה אמר רב שני סכינים לטבח אחד לבשר ואחד לחלבים משום שמא ישתמש אחר חלבים לחתוך בו בשר בלא קנוח, הרי חזינן דשייך לאסור אף שאין שום איסור בהכלי דאחר הגעלה וליבון הא ליכא שום בליעה, בשביל חשש שיבא למטעי.
אבל א"כ חזינן מלשון הגמ' דאינו איסור ממש דהא לא אר"י אמר רב בלשון איסור דסכין שמחתך בו חלבים אסור לחתוך בו בשר אף ע"י נקוח /קנוח/, אלא אמר בלשון צריך שלשון זה משמע שלא אסרו ממש דבר זה אלא שהצריכוהו לכתחלה שיהיו לו שני סכינים ולא יסמוך על עצמו שיקנח אחר חתיכת החלבים, שלכן משמע שאם נאבד סכינו שמחתך בו בשר ובא לשאול אם יכול לקנח סכינו דחלבים ולחתוך בו בשר שמוכרח ליתן להקונים שיהיה מותר, וכמעט שהוא מוכרח שהא לא מצינו שאסרו לסכין שהיה מיוחד אצל טבח לחלבים שיהיה אסור להכשירו שיהיה מעתה סכין כשר, וכמו שמותר לאחרים אין שייך שיהיה אסור לדידיה, ואחר שיהיה כשר לא שייך שיאסרו מלחתוך בו חלבים ולאוסרו. הרי נמצא בהכרח שלא אסרו ממש אלא שאסרו את הטבח מלסמוך על זהירותו וזריזותו לקנח אחר חתיכת החלבים, שלכן בהזדמנות בשעת הדחק יהיה מותר. וא"כ גם בכלי איסור אחר יב"ח להחכ"צ שאין שם שום בליעת איסור, והוא רק איסור שלא יבא למטעי אינו איסור ממש אלא איסור שלא יסמכו על שידעו לחלק בין אחר יב"ח לקודם יב"ח משום שהרבה לא ידעו ולא יחלקו, שלכן בשעת הדחק כשנזדמנו לו אורחים ואין לו כלים להאכילם להם מסתבר להתיר אליבא דהחכ"צ וכן יש להתיר בהפסד מרובה.
וגם יש לפרש כוונת החכ"צ דאם היה עד יב"ח דאורייתא לא היינו סומכין על היתר זה דמדמה כלי איסור לכלי היין לומר שגם בכלי איסור כלה הטעם ביב"ח, דאולי יש לחלק כדמחלקי החולקים עליו, ורק באיסור דרבנן יש לסמוך על סברא זו דגם בכל כלי איסור כלה הטעם ביב"ח. ולפ"ז ביי"נ אף כשאסור מדאורייתא כמו כלים מיי"נ ממש מודה להנו"ב שלא אסרו אחר יב"ח ולהכי לא מצינו חלוק בהפוסקים לומר שיישון יב"ח שמותר הוא רק בכלים דסתם יינם ולא בכלים מיי"נ ממש, וזה יותר נכון בכוונת החכ"צ, וא"כ מוכרח שבכלי איסור שאסור הוא מאיסור חדש שלכן יש להתיר בהפ"מ.
נמצא שאיכא שיטה שהיא נכונה שלשיטת החכ"צ יש להתיר אחר יב"ח. וגם בכלי פארצעליין איכא שיטה בתשובת יעבץ בשם אביו דלא בלעי כלל משום דשיע, הובא ביד אפרים ריש סימן ק"כ, ואף שבפמ"ג סימן ק"ג בשפתי דעת ס"ק י"ז מפורש שכלי פארצעליין הם ככלי חרס, וגם אוסר אף שהם כלים חשובים שהוא הפ"מ דלא כמנחת יעקב שמתיר בכ"ח שא"א בהגעלה, עכ"פ איכא שיטה דריעב"ץ בשם אביו החכ"צ שלא בלעי.
וגם בכלים אלו הם ברוב הפעמים רק בתשמיש כלי שני ועכ"פ הוא רק ספק שמא השתמשו בעירוי ובדבר גוש חם שנמצא שאיכא עוד ספק. ולכן יש לסמוך בכה"ג על בעל העיטור שהביא הטור בסימן קכ"א להגעיל ג"פ כיון שהוא הפ"מ וגם צורך תקנת השבים ויהיו כשרים להשתמש בהם אח"כ ולקובעם או לבשר או לחלב.
ומצד הכסוי דזכוכית אין זה ציפוי ממש שלכן אין להם דין כלי זכוכית. אבל יש להכשירם בהגעלה דג' פעמים כדבארתי.
ידידו, משה פיינשטיין
