שאלה:
א. בימים שהתירו משרד הבריאות לקיים מניין במקום פתוח של עד 10 אנשים. קבעו תושבי אחד הבניינים שבשכונת הדר גנים להתפלל 3 תפילות באיזור החנייה של הבניין. והנה באחת מתפילות שחרית, הצטרפו לתפלה אט אט עוד מתפללים מבניינים סמוכים. לקראת סוף התפלה הגיעו פקחים ונתנו דוחות לכל 18 המתפללים שנכחו במקום. לאחר האירוע התפתח ויכוח בין 10 המתפללים הקבועים ליתר המתפללים בטענה שהדו"ח נגרם בגללם ועל כן על ה-8 המצטרפים לשלם גם את הדוח שקיבלו כל אחד מה-10 הקבועים (כל דוח 500 ₪). האם על פי ההלכה יש צדק בטענותיהם?
תשובה:
שלום וברכה,
שמונת המתפללים שנדחפו למניין שלא כשורה, אינם חייבים לשלם לעשרה המתפללים הקבועים.
בהצלחה.
מקורות:
חמשה שישבו על ספסל ונשבר הספסל
בגמרא ב"ק דף י ע"ב ובשו"ע סימן שפא גבי חמשה אנשים שישבו על ספסל אחד, ובא אחד והתיישב וגרם לשבירת הספסל, אם נסמך עליהם ולא נתן להם לעמוד – האחרון חייב. ואם לא נסמך עליהם ויכלו לעמוד ונשבר אחר שעה – כולם חייבים, כיון שהיה לראשונים לעמוד כשראו שבא האחרון לשבת. שאחר שבא האחרון והכביד על הספסל, ונשבר רק לאחר שעה, ויכלו הראשונים לעמוד, שבירת הספסל מתייחסת לכולם, ולא רק לאחרון שהגיע, כיון שלראשונים היה שהות לעמוד.
לפ"ז גם בשאלה הנ"ל אם מיד שנכנסו שמונה אנשים הגיעו פקחים וקנסו את העשרה הקבועים היה ניתן לדון האם לחייב אותם, אבל אם היה פנאי לעשרה המתפללים לצאת מהמניין, הקנס נופל על כולם.
מלבד זאת, שהשמונה הנוספים שהצטרפו למניין וגרמו לקנס זה רק גרמא, כיון שלא פעלו בנזק עצמו, ולא ברור שיגיעו פקחים. ולכן אין לחייבם.
חילוק בין חמשה שישבו על ספסל לבין אנשים שהצטרפו למניין
על עצם הראיה שהבאנו מספסל לכאורה יש לחלק ולומר שבחנייה העשרה הראשונים היו יכולים להתפלל את כל התפילה ולא היה מגיע להם קנס, ועתה שנוספו למניין גרמו סכנת קנס לכולם, ושונה מספסל שהראשונים שישבו גם הם מזיקים שהספסל היה ניזוק לאחר שעתיים, וכשבא האחרון להצטרף בספסל גרם שהספסל יישבר אחרי שעה, וא"כ אולי היה ניתן לומר שרק בספסל נאמר שהיה להם לקום, אבל בחניה האחרונים הם המזיקים הבלעדיים, ורק הם חייבים לשלם.
אולם נחלקו המפרשים בביאור הסוגיא של ספסל.
שיטות הראשונים בסוגיא של ספסל
דעת רש"י (ד"ה לא צריכא) ביאר שללא האחרון לא היה נשבר הספסל כלל. ובגר"א (הגהותיו על הש"ס שם. ובביאור הגר"א סימן שפא ס"ק א) ביאר את ההכרח של רש"י לפרש כן. אולם הקשה על דעת רש"י ונטה לפרש כדעת הרמב"ם (חובל ומזיק פ"ו הט"ו) שביאר שהראשונים ישבו היה נשבר הספסל אחר שתי שעות, וכשהצטרף האחרון לשבת בספסל גרם שהספסל נשבר אחר שעה, ומאחר בישיבתם של הראשונים היה נשבר הספסל נחשבים מזיקים, ולכן כשהגיע האחרון והקדים את שבירת הספסל, חייבים גם הראשונים כיון שהיה להם לעמוד ולא עמדו. ולפי שיטת הרמב"ם אם בישיבת הראשונים לא היה נשבר הספסל כלל, ובהצטרפות האחרון נשבר הספסל נשבר אחרי שעה, אין הראשונים חייבים לשלם, למרות שהיו יכולים לעמוד ולהציל את הספסל, מאחר ובתחילת ישיבתם לא היה הספסל ניזוק כלל. וכן מפורש דעת הסמ"ע (סימן שפג ס"ק י) גבי חמשה שהניחו חבילות על בהמה שהאחרון חייב וז"ל: "ולא מצי למימר זה היה לכם ליקח חבילתכם ממנו כשהנחתי את שלי כדאמרינן לעיל בה' שישבו על הספסל בסימן שפ"א, דשאני התם דמיירי דגם זולת האחרון היה נשבר לאחר זמן, דמשו"ה א"ל כיון דהייתם צריכים לעמוד עכ"פ לאחר זמן, היה לכם לעמוד מיד, משא"כ בחבילות הללו וכן בטעינת הספינות בסוף סימן ש"פ, וכמו שכתבתי בדרישה [פרישה] בסימן שפ"א [סעיף ב'] ע"ש". מבואר דעת הסמ"ע שבספסל ישיבת הראשונים היה הספסל נשבר לאחר זמן לכן הם מצטרפים לנזק של האחרון, אבל אם לא היה נשבר כלל אינם מצטרפים לנזק של האחרון גם אם יכלו לקום ולהציל את הנזק.
החזו"א (ב"ק סימן ג ס"ק יא) הביא את דברי הגר"א וחלק על דבריו וכתב שאין הבדל אם היה הספסל יכול להישבר אחר שתי שעות או שלא היה נשבר כלל, כיון שהיו יכולים הראשונים לקום ולהציל את הספסל מצטרפים לנזק של הספסל וחייבים לשלם. ורק במקרה שלא היו יכולים לקום, או שנשבר מיד בישיבת האחרון חייב האחרון בלבד.
המתפללים שהצטרפו לחנייה תלוי במחלוקת הראשונים
נמצא לפ"ז שבחניה שבאו העשרה הראשונים להתפלל ואם היו נשארים לבדם לא היו מקבלים קנס, ונוספו למניין עוד שמונה מתפללים, לדעת הרמב"ם, הגר"א והסמ"ע האחרונים הם אחראים על הנזק, למרות שלראשונים היה שהות לברוח ולא ברחו. אולם לחזו"א כיון שהיו הראשונים יכולים לברוח, למרות שבלעדי האחרונים לא היה מגיע קנס, גם הראשונים מצטרפים לאחריות הקנס.
אולם גם לדעת הרמב"ם והגר"א יש לפטור את השמונה האחרונים מאחר ואינם מזיקים אלא בגרמא, כיון שלא עשו פעולה של נזק ממשי, וגם לא ברור שהיו מגיעים פקחים, ודיניהם כגרמא בנזקין.
אחרון שעלה לספינה והכביד על משקל הספינה
עוד מצאנו בזה בגמרא ב"ק קיז,ב "ההוא גברא דאקדים ואסיק חמרא למברא קמי דסליקו אינשי במברא, בעי לאטבועי, אתא ההוא גברא מלח ליה לחמרא דההוא גברא ושדייה לנהרא וטבע, אתא לקמיה דרבה, פטריה. אמר ליה אביי: והא מציל עצמו בממון חבירו הוא. א"ל האי מעיקרא רודף הוה". דברי הגמרא הובאו להלכה בשו"ע סימן שפ סעיף ד: "ספינה שחשבה להשבר מכובד המשוי, ועמד אחד מהם והקל מהמשא והשליך בים, פטור, שהמשא שבה כמו רודף אחריהם להורגם, ומצוה רבה עשה שהשליך והושיעם. הגה: וי"א דוקא שטעונה יותר מדאי, דהוי המשוי כרודף. אבל אם אינה טעונה יותר מדאי, ובא נחשול לטבען, חייבים לשלם ומחשבין לפי המשוי ולא לפי הממון. ואף על פי שלא הטיל רק משוי של אחד, כולן משלמין". וביאר הסמ"ע (ס"ק ט) שאם האחרון שהכניס הכביד על משקל הספינה הרי הוא המזיק היחידי, ולכן הוא הרודף, ואם השליך את חבילתו של האחרון פטור המשליך. וחזר על משנתו בפרישה ריש סימן שפא. הסמ"ע לשיטתו שאם הראשונים הכניסו לספינה או לספסל משקל הראוי לו והגיע האחרון והכביד על המשקל, האחרון חייב – גם אם האחרונים היו יכולים להוציא את המשא מהספינה.
אולם הש"ך (שפ ס"ק ד) ביאר שהספינה הראשונים הם שכרו את הספינה תחילה, ולכן האחרון ששכר אחריהם הוא המזיק. אבל אם כולם שכרו ביחד את הספינה, אפילו שהאחרון הכביד במשקל הספינה, כולם חייבים. עכ"ד.
מחלוקת הסמ"ע והש"ך תלויה במחלוקת הגר"א והחזו"א
ונראה שהש"ך סובר כדעת החזו"א שאם יכלו לצאת ולא יצאו גם אם האחרון הכביד על משקל הספינה כולם חייבים, ולכן ביאר שהראשונים שכרו את הספינה תחילה, ומאחר ולהם הספינה שכורה אין רשות לאחרון להיכנס. אבל אם כולם שכרו בשווה, ואין עדיפות לאחד על פני חברו, חייבים כולם בנזק כיון שהיה הראשון לצאת מהספינה אחרי שהאחרון הכביד עליה. וכן בספסל יסבור הש"ך שאם בישיבת הראשונים לא היה נכרם נזק, והאחרון גרם לנזק, אם הראשונים היו יכולים לעמוד ולא עמדו, כולם חייבים כיון שאין עדיפות לראשונים יותר מלאחרונים, וכולם היו יכולים לעמוד. (ולמרות שמצד קדימת תור יש להעדיף את הראשון וכפי שמצאנו בסוגיא של שתי ספינות (סנהדרין לב, ב) אולם מהלכות נזיקין כיון שכולם בפועל הביאו את הנזק כולם חייבים).
אנשים שנדחפו למעלית וגרמו לנזק של המעלית
ומכאן יש לפשוט גם למעלית שאחרי שכבר לחצו על כפתור המעלית, וקפצו עוד כמה אנשים ונכנסו למעלית ונתקעה המעלית, אם הראשונים לבדם לא הייתה נתקעת המעלית, לדעת הסמ"ע האחרונים חייבים – גם אם הראשונים היו יכולים לצאת. אולם לחזו"א אם הראשונים היו יכולים לצאת כולם חייבים.
אולם אם קודם נכנסו מספר רב של אנשים למעלית ואח"כ אחד מהאנשים לחץ על כפתור של המעלית, מטו בשמם של מרנן הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ זצ"ל שהלוחץ הוא היחדי שחייב בכל הנזק כיון שמעשיו הם גרמו לנזק של המעלית.
