שאלה:
נשאלתי ע"י אברך ששכר דירה מרוהטת ורוצה להשכירו על חג השבועות לזו"צ, והשבתי לו שאסור בלי לבקש רשות מהמשכיר דמ"ל אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, כמבואר בשו"ע חו"מ סי' שטז סעיף א ובסמ"ע שם סק"א.
ושוב חשבתי דילמא האידנא שנהוג לכתוב סעיף בחוזי השכירות, שלא ישכיר השוכר את הבית לאחרים (וכל תנאי שבממון – קיים, אפי' הדירה אינו מרוהט), אפשר שאם לא הוסיפו תנאי זה יש אומדנא שמותר להשכיר גם בלי לבקש רשות מפורש.
או דילמא כל היכא דאפשר לברורי מבררינן.
מאידך הוא רוצה לחסוך את החוסר נעימות, וכפי שנהוג לומר 'א שאלה איז טריף'
תשובה:
שלום וברכה,
במטלטלים אסור לשוכר להשכיר לאחרים, אבל שוכר בית יכול להשכיר את הבית לאחרים, אם לא מוסיף במספר הדיירים.
אמנם אם כתוב בחוזה שאסור לשוכר להשכיר או להשאיל לאחרים, אסור לשוכר להשכיר את הבית לאחרים גם אם אינו מרבה במספר הנפשות.
שוכר שמשכיר ביתו לאחרים למשפחה גדולה יותר ממספר הנפשות של השוכר. או שיש תנאי בחוזה שלא להשכיר, ועבר השוכר על התנאי והשכיר, הרווח שייך למשכיר ולא לשוכר. דהיינו: אם קיבל שכירות מהשני, השוכר הראשון לקוח את דמי השכירות ששילם לשוכר, ואת היתירה שייך למשכיר.
בדירה מרוהטת, עדיף לבקש רשות מבעל הדירה מאחר שמשכיר גם את הרהוט לאחרים, ואסור לשוכר להשכיר מטלטלים. אולם בשעת הדחק יש להקל בדירה מרוהטת שמיועדת להשכרה.
מקורות:
במטלטלים אסור לשוכר או לשואל להשכיר לאחרים שלא ברשות הבעלים. אמנם בבית ושדה שאין חשש הברחה יכול להשכיר לאחרים וכדברי הרשב"א.
רשב"א – יש מקרים שהשואל רשאי להשאיל
כתב בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קמה וז"ל: "ואפילו השוכר בית מחברו יכול הוא להשכיר לאחרים, ולא אמרו אין השוכר רשאי להשכיר ואין השואל רשאי להשאיל אלא במטלטלין שאין דרכן של בעלים להשתכר ולהשאיל עימהם, מפני שאפשר להבריחם ואינו רוצה שיהיו מטלטליו אצל אחרים. אבל מטלטלים שאין עשויין להבריח שדרכן של בעלים להשתכר ולהשאיל עימהם, משכיר משאיל לאחרים". הרשב"א הביא שתי ראיות לדבריו, ראיה ראשונה מב"מ דף עט ע"ב, השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן לו שכר חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת, וביארו התוספות בשם ר"ח את מסקנת הגמרא שבאמצע הדרך מוכר השוכר את הסחורה שהוא מוביל בספינה לאדם אחר, נמצא שהספינה מושכרת בהמשך הדרך לקונה של הסחורה ובעל הספינה צריך לעבוד איתו, ויש לו תרעומת שמא הקונה הוא אדם קשה יותר מהראשון והוא לא מעוניין לעבוד איתו, אבל עם כל זה אינו יכול לעכב על השוכר מלמכור את סחורתו לאחר. ומוכח ששוכר ספינה יחד עם שירותי הובלת הספינה יכול להעביר את זכויותיו לאדם אחר. ראיה נוספת מב"מ דף יא ע"א, מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה אמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו[1] ועשור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו. אמר רבי יהושע עישור שאני עתיד למוד נתון לרבי אלעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו ונתקבלו זה מזה. ומוכח שרבי יהושע השכיר לרבי אלעזר בן עזריה את המקום ששכר מרבן גמליאל. וממשיך הרשב"א "ולא בשכירות בלבד אמרו אלא אפילו בשאלה שלא תאמר מי שמשאיל לא היה בדעתו להשאיל ולעשות חסד אלא לזה". ומביא הרשב"א על כך שתי ראיות, ראיה ראשונה מכתובות דף לד ע"ב "הניח להם (ליורשים) אביהם פרה שאולה, משתמשין בה כל ימי שאלתה". ראיה נוספת מגיטין דף לז ע"א "אמר רבי יהודה השאילו מקום לתנור וכירה כותבין עליו פרוזבול[2]". הרי שהמלווה יכול לגבות מהלווה קרקע שאולה שיש לו. ואם נאמר שכל המשאיל מטלטלין או קרקע לא השאיל אלא לזה בלבד, כיצד כותבים עליו פרוזבול, הרי המשאיל כאילו התנה שלא יהא השואל רשאי להשאילו לאחרים ואין כותבין עליו פרוזבול.
דברי הרשב"א הובא להלכה בשולחן ערוך חו"מ סימן שטז סעיף א. ויש לדון בדירה מרוהטת שמיועדת להשכרה האם יכול להשכיר לאחרים, מאחר ויש ריהוט בדירה, הרי זה כמטלטלים שאין השוכר רשאי להשכיר. ונחלקו בזה גדולי האחרונים.
מחלוקת האחרונים בביאור דברי הרשב"א
בספר מחנה אפרים הלכות שכירות סי' יט הבין מדברי הרשב"א שכל דבר שעשוי להשכיר ולהרוויח ממנו אין המשכיר יכול לומר 'אין רצוני שיהא פיקדוני ביד אחר'. והוא הדין בחפץ העשוי להשאלה, רשאי השואל להשאיל לאחר, ואין אומרים שדעתו של המשאיל היתה לעשות חסד רק לשואל זה וכמו שכתב הרשב"א.
אמנם בספר ערך ש"י סי שמב הביא דברי המחנה אפרים וחולק עליו. וכתב שדברי הרשב"א אינם אלא במקום שהבעלים משתכרים יחד עם החפץ, וכגון שוכר ספינה שבעל הספינה משיט את הספינה[3], ואין השוכר או השואל השני יכול להבריחם, לכן מותר להשכיר אותם לאחרים, אבל שואל מטלטלין שהשני יכול להבריחם, אסור להשאיל לאחרים, אף אם עשוי לכך. ומהראיות שהביא הרשב"א אין ראיה לחידושו של המחנה אפרים שהשוכר את הספינה מדובר שבעל הספינה נמצא בתוכה. ומרבי יהושע שהשכיר את הקרקע של רבן גמליאל וכן מהדין שכותבין פרוזבול על קרקע שאולה אין ראיה, כיון שאין אפשרות להבריח קרקע ולכן יכול להשכירה ולהשאילה לאחר. ועל הראיה שהביא הרשב"א מכתובות "הניח להם אביהם פרה שאולה, משתמשין בה כל ימי שאלתה" כתב הערך ש"י שאין ראיה, כיון שמיתה לא שכיחא לא אומרים אדעתא דהכי לא השאיל, ואין מפקיעים זכות היורשים בגלל קפידתו של משאיל עכשיו.
דעת רוב הפוסקים שהרשב"א התיר רק במקרה שלא ניתן להבריח
הרמ"א בסי' שמב מביא את דברי הרשב"א להלכה וז"ל: "מיהו דבר שאי אפשר להבריח ולכפור בו כגון בית או ספינה מותר להשאיל". הרי שפירש את דברי הרשב"א כמו שפירש הערך ש"י, שרק בדבר שאין השני יכול להבריח ניתן להשאיל לאחר. וכן נראה מלשון העיר שושן שם וז"ל: "אבל מטלטלין שאינן עשויין להבריח שדרכן של בעלים להשתכר ולהישאל עימהם כגון ספינה, וכן בית מותר להשאיל ולהשכיר לאחרים". וכן כתב בערוך השולחן שם סעיף ב וז"ל: "ומתשובת הרשב"א שהביא הבית יוסף משמע דווקא שהבעלים עימהם". וכן פסק בשו"ע הרב הלכות שאלה סעיף ד וז"ל: "ולכן השואל ספר מחברו רשאי להניח לאחר לקרות בו ברשותו ואינו חושש שמא אין רצונם של בעלים שיהיה פיקדונם ביד אחר כיון שעדיין הוא בביתו וברשותו, ואין לחוש כלל שמא המשאיל אינו רוצה להשאיל ולעשות חסד אלא לזה ולא לזה, שכיון שאנו רואים שעשה חסד בממונו והשאיל ספרו ללמוד לזה, מן הסתם אינו מקפיד בחסד זה שעשה גם על אחר שילמוד כל ימי משך שאילתו שהשאיל לראשון". הרי שהביא את סברת הרשב"א שאין אומרים שרצה לעשות חסד רק עם זה ולא עם אחר דווקא כשהספר נשאר בביתו של השואל הראשון, ולא כשנותן לשואל השני לקחת את הספר לביתו.
נמצא שהשואל כלי מגמ"ח שמשאיל לכל המבקש, ולא התנה עם השואל שלא ישאיל לאחרים, לדעת המחנה אפרים יכול להשאיל לאחר, שאין את הטעם ש"אין רצוני שיהא פיקדוני ביד אחר" כיון שמשאיל לכולם. ולדעת הערך ש"י אין יכול להשאיל לאחר, מחשש שמא יבריח. בספר פתחי חושן חלק שאלה פ"ט הערה כח כתב שמסתבר שגמ"ח המשאיל לכל מי שפונה ומבקש, בין אם הוא מכיר אותו ובין אם לאו, רשאי השואל להשאיל אחרים, וכדין שומר שיכול להפקיד את הפיקדון אצל מי שהמפקיד רגיל להפקיד בידו, כמבואר בשו"ע סי' רצא סעיף כו.
נמצא שלדעת המחנ"א דירה מרוהטת שמיועדת להשכרה, אין איסור של אין השוכר רשאי להשכיר. וראיתי בספר שכירות בתים של הגאון רב יהודה איטח שהביא את דברי המחנ"א ולפי דבריו נקט שמותר להשכיר דירה מרוהטת. אלא שלא ציין את דברי האולם המשפט שחולק על דבריו. אמנם יתכן שריהוט של דירה לא מקובל להעביר ולהוציא מהבית, ואין חשש הברחה. בשונה מחפצים קטנים שהשוכר השני יאבד או יניח במקום מוסתר, וזה לא שייך בריהוט דירה. על לכתחילה יש לבקש את רשות בעל הדירה. אולם אם לא ביקש רשות יש להקל לפי דעת המחנ"א, וכן לפי החילוק שהבאנו שריהוט שונה משאר מטלטלים.
להשכיר לבני בית מרובים מהראשון או כשיש תנאי בחוזה
הרמ"א בסימן שטז הוסיף וכתב שבאופנים שמותר להשכיר את ביתו לאחרים, דווקא שבני ביתו של השוכר השני אינם עודפים על מספר נפשות של משפחתו של השוכר. אבל מספר הנפשות עודף על שלו – אסור. ובסימן שסג סעיף י הוסיף הרמ"א וכתב שבמקרה שהיה אסור לו לשוכר להשכיר לאחרים, אם עבר והשכיר, הרווח של המשכיר. ובקצות סימן שטז מתבאר שאין הכוונה שכל השכירות תעבור למשכיר, אלא יש לקזז מהתשלום את מה ששילם למשכיר, ואת העודף שהרוויח השוכר הראשון צריך להעביר למשכיר.
כמו כן חוזה שמתנה שאסור להשכיר, כל תנאי שבממון קיים, ואסור לשוכר להשכיר לאחרים גם אם אינם עודפים על מספר נפשות ביתו.
[1] רבן גמליאל רצה להקנות את התרומות והמעשרות למי שצריך לקבל אותן, וכדי שיחול הקנין השכיר את המקום שהן נמצאים בו.
[2] מלווה שאינו רוצה שהחובות יישמטו בשביעית צריך לכתוב פרוזבול. חז"ל הגבילו שלא ניתן לכתוב פרוזבול אלא אם יש ללווה קרקע שהמלווה יכול לגבות את חובו ממנה. גם אם יש ללווה קרקע שאולה בלבד יכול המלווה לכתוב פרוזבול.
[3] גירסת הרשב"א שלנו היא "אבל מטלטלים שאין עשויין להבריח שדרכן של בעלים להשתכר ולהשאיל עימהם" משמע כדברי הערך ש"י, אבל במחנה אפרים נראה שהיתה לו גירסא אחרת "אבל מטלטלין שעשויים להשאיל ולהשתכר בהם".
שלום וברכה לכבוד הרבנים.
כתבתם פרט בתשובה ואשמח אם תוכלו להביא לי מקורו:
כתבתם "שוכר שמשכיר ביתו לאחרים למשפחה גדולה יותר ממספר הנפשות של השוכר. או שיש תנאי בחוזה שלא להשכיר, ועבר השוכר על התנאי והשכיר, הרווח שייך למשכיר ולא לשוכר."
ועוד האם חוזה שכתוב בו "למטרת מגורים בלבד" הכוונה לתנאי המדובר שמתנגד להשכיר הדירה לאחרים.
תודה רבה על התשובות.
הגהת הרמ"א סימן שסג סעיף י:
השוכר בית מחבירו וחזר והשכירו לאחרים ביותר ממה ששכרו, אם היה לו רשות להשכירו לאחרים בענין שנתבאר לעיל סי' שט"ז, המותר הוא שלו. ואם לא היה לו רשות להשכירו, המותר לבעלים. וראה בנתיבות שם.
מטרת מגורים לא אוסר עליו להשכיר לאחרים לצורך מגורים אלא אם כן משכיר בצורה קבועה לאורחים – דירת קיט.
במקרה שאסור להשכיר ועבר השוכר והשכיר לתקופה קצרה
האם לזה ששכר ממנו לתקופה קצרה יש גזל ביחס לבעל הדירה או שזה בעיה של השוכר שהשכיר לו?
אם השוכר השני יודע מכך זה גם גזל שלו.
השאר תגובה