שלום,
רציתי לדעת לגבי מעשרות
א. שמעתי שניתן לשלם מכספי מעשרות על מקום בבית הכנסת וכן דמי חבר בבית כנסת. האם נכון ?
ב. זכור לי שניתן לתת מכספי מעשרות לחינוך הילדים (חיידר). מאיזה שלב זה רלוונטי? רק מהחיידר או כבר לפני (גן, מעון,…)
אשמח לדעת גם בצורה כללית מה ההגדרה למה אפשר לתת מעשרות ולמה לא.
תודה רבה!!
תשובה:
באופן כללי כל דבר שמוטל על האדם כחובה הוא לא יכול ליתנו מכספי מעשר, רק מצוה התנדבותית ניתן לקיים מכפי מעשר. לכן אם יש מקום אחר סביר להתפלל ואדם מתפלל במקום מסויים משום שנוח לו שם יותר, ולולי שזה כספי צדקה יתכן שהיה מתפלל במקום אחר, אפשר לתת מכספי מעשר, אבל אם זה בית הכנסת היחיד שבא בחשבון מבחינתו, לא ניתן לנכות את דמי המקום מכספי מעשר, ראה צדקה ומשפט פרק ו הערה כו, וכן הובא בס’ אשרי האיש מהגרי”ש אלישיב. אמנם זה רק כאשר הוא סכום מועט, אבל לגבי מקומות קבועים בבית הכנסת שנמכרים במחיר יקר יש יותר להקל, כאשר המחיר אינו שווה ערך לעלות וגם הבעלות על המקום אינה מוחלטת, שאז זה יותר נחשב תרומה לבנין המקום ולא בעלות קנינית שוות ערך ממש.
בענין זה של שכר לימוד נחלקו הדעות, והמיקל בכך בבניו הגדולים מעל גיל 13 הנמצאים בישיבות, יש לו על מי לסמוך, אבל בפחות מגיל זה קשה לסמוך. כמובן שאם מדובר בתשלום מעבר למקובל, כלומר הילד נזקק לאברך שישפר את השגיו מעבר לשעות הלימוד בבית הספר, יש יותר להקל.
מקורות:
בס’ אהבת חסד (פי”ט אות ב) כתב, דכיון שהאב מצווה ללמוד עם בניו, וקיום חובתו זו נעשית על ידי שהוא משלם למלמד שילמד עם בניו [ראה יו”ד סי’ רמה סעי’ ד, וראה שו”ע הרב הל’ ת”ת פ”א הל’ ד, שאף כופין את האב לכך], מלתא דפשיטא הוא שאין ליתן זאת ממעות של מעשר, וכבר הקדימו בזה בשו”ת באר שבע (סי’ מא).
אולם בס’ לקט יושר (יו”ד עמ’ 76) כתב, שהואיל ונקטינן שאין האב חייב ללמד את בנו בשכר אלא תורה שבכתב ולא משנה ואגדות [ראה בזה מאירי קידושין ל ע”א], ממילא רשאי הוא ליתן לצורך זה ממעות של מעשר, וכ”כ בשו”ת פרי יצחק שם [אכן, פלוגתא היא בין הראשונים, במי שלא דחיקא ליה שעתא, אם מחוייב הוא ללמד את בניו משניות ואגדות, וראה מש”כ בזה הטור יו”ד סי’ רמה].
בשו”ת אגרות משה (יו”ד ח”ב סי’ קיג), סבר לחלק לענין זה בין חינוך הבנים לחינוך הבנות, שהואיל ואין האב מצווה ללמדן תורה, יש מקום להקל טפי. ומ”מ מסיק, דאף לענין לימוד הבנות, כיון שע”פ חק המלכות הם מחוייבות ללמוד במוסד כל שהוא, אם יתן לשם כך ממעות של מעשר, הרי הוא “פורע חובו ממעות מעשר”. ואף על פי שאם היו לומדות במוסד ממלכתי לא היה נצרך לשלם שכר לימוד, ורק משום חפצו שיתחנכו במקום של תורה נצרך הוא לכך, סוף סוף הואיל ומקיים הוא בזה את חיובו על פי חוק, הדבר אסור.
אולם, בשו”ת משנה הלכות (ח”י סי’ קנט) נקט בפשיטות, דכיון שעל פי דין תורה אין האב חייב ללמד את בנותיו, מותר ליקח את שכר לימודן ממעות מעשר [ועי”ש שדן בכעין זה על דבר בנים הלומדים בישיבות שבשעות הערב מלמדים מעט לימודי חול, וסבר, שלצורך לימודים אלו רשאי האב ליקח ממעות מעשר].
כמו כן, יש חילוק בזה בין בנים קטנים עד גיל 13 שהאב חייב לפרנסם וממילא אינו יכול לעשות זאת ממעשר כספים לאלו הגדולים יותר, ראה הרחבה על כך בס’ משנת הכתובה פרק לד.
ספציפית לגבי מעון יש ענין נוסף, כאשר הסיבה למעון הוא בגלל שהאשה יוצאת לעבודה, נמצא שהתשלום למעון הוא חלק מהוצאות העבודה, ולולי שהיתה עובדת הילד היה בבית, ולכן ניתן לנכות את תשלום המעון מחישוב ההכנסות.
