שאלה:
שלום וברכה,
כולם די מתחמקים מהתשובה לשאלה הנל, ומעניין אותי אם יש לה דרך יישוב?
הרי השו"ע כתב סימן שטו יב "הנוטה פרוכת וכיוצא בה צריך ליזהר שלא יעשה אהל בשעה שנוטה לפיכך אם היא פרוכת גדולה תולין אותה שנים אבל אחד אסור ואם היתה כילה שיש לה גג אין מותחין אותה ואפילו עשרה שאי אפשר שלא תגבה מעט מעל הארץ ותעשה אהל עראי:"
"אבל אחד אסור …"
הרי שלמדנו שעשיית אוהל כשאדם מחזיק בידו, אין לזה דין של אוהל. כפי שכתב השו"ע שיא ו, וכן בסימן שטו בכמה מקומות, שעושה שינוי בסדר הנתינה, ולכן יוצא שמחזיק בידו את האוהל, ומ"מ התיר. מה הקפדה הזאת שכתב השו"ע שפרוכת (ועוד שאינה נעשית לשם אוהל, וכן אין כוונה לעשות אוהל כלל. ומחזיק בידו, וזה רגעי ביותר. וכו.. ומדוע כתב השו"ע לייחס לזה איסור של אוהל. שהרי זה כנגד כל "הכללים" שפסק להתיר עד עכשיו בסימן שטו.
והשאלה שוב, איך מיישבים את זה שעשיית אוהל ע"י שאוחז בידו מותרת, אם פה כתב לאסור ביחיד, ואיך מיישבים את זה שזה זמני ורגעי, ולא נעשה לשם אוהל כלל, ובכל זאת ציין שאסור משום אוהל. "
אשמח מאוד מאוד אם הרב יסביר את דעת ההלכה למעשה אם להתיר או לאסור שהרי הדברים אינם מסתדרים כלל.
בתודה מראש.
תשובה:
שלום וברכה
לדעתי החילוק הוא פשוט טכני, בפרוכת שהיא בד גדול ומאוד מצוי שמתקפל אם הוא עושה לבד, נאמר שיעשה עם עוד מישהו וכך זה לא יתקפל ולא יעשה אוהל, ההלכה שאתה הזכרת אמורה בדבר קשיח שאינו מתקפל, כמו למשל בסי' שטו סעי' ג לגבי מטה שמעמידים אותה, שם נאמר להעמיד את הקרשים תחילה, ושם שאכן מדובר בקרש אין חשש שהוא עצמו יתקפל ויעשה אוהל, לכן מועיל שינוי בסדר הנתינה.
יום נעים.
