כיבוי אור על ידי ילד קטן בשבת

לא הבנתי למה צריך הקטן להיות לאו בר הבנה הרי לדעת הרשב"א מותר בכל ענין וכ"כ בבה"ל בשם רעק"א שאפשר לעשות כן וכך נהגו לפנים לשלוח קטן להביא המאכלים החמין לצורך שבת מאת האופה בעיר שאין בה עירוב

הסוברים דאין לחוש לספייה בדרבנן כשעושה לצרכו לא חששו לשביתת בנו וכל הנידון בשביתת בנו רק כשעושה ע"ד אביו

כלומר אם הבנתי נכון: לענין איסור ספייה אין כאן בעיה כיוון שהקטן עושה על דעת עצמו.
לענין שביתתו עליך, בשעת הצורך ניתן לסמוך על הדעות החולקות על רש"י. נכון?

שתי שאלות: למה זה שמעמידים את הקטן ליד המתג לא נחשב ספייה, בלי המבוגר לא היה יכול להגיע לשם.
שאלה נוספת האם יהיה מותר במקרה הנ"ל להתיר למבוגר לסגור את האור בשינוי שהרי זה שבות דשבות במקום צער, ומה הדין בגוי.
ישר כח

העיקר חסר כאן מן הספר… מה דאיתא בגמ' יבמות קי"ד שם, "רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא (אבדו לו מפתחות בית המדרש ברשות הרבים בשבת), אתא לקמיה דרבי פדת, אמר ליה: זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם (לך תגיד לילדים לשחק שם), דאי משכחי להו מייתי להו (והם ימצאו בעצמם את המפתחות ויביאו לך אותם) אלמא קסבר: קטן אוכל נבלות – אין ב"ד מצווין להפרישו".

והוקשה לי, מילא שאינו מצווה להפרישו, אבל לשימו שם בכוונה תחילה, הרי זה גורם בכוונה תחילה שיעבור עבירה, וגרע הרבה מאחד שאינו מפרישו!

עוד הוקשה לי, הרי אם אדם יראה ילד קטן מחלל שבת, בוודאי יגער בו, קל וחומר בן בנו של קל וחומר אם מדובר בבנו שהוא מחנך אותו מגיל אפס לתורה ויר"ש, בוודאי שיפרישו אע"פ שאינו מצווה?

ואכן הרמב"ם כותב (מאכלות אסורות, יז, כז – כח):

"קטן שאכל אחד ממאכלות אסורות, או שעשה מלאכה בשבת אין בית דין מצווין עליו להפרישו לפי שאינו בן דעת… אף על פי שאין בית דין מצווין להפריש את הקטן, מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה שנאמר חנוך לנער על פי דרכו".

את השאלה השניה יש כמה דרכים בראשונים לבאר,

א. תוספות בנזיר כח:

"תימה הא דאמר בעלמא (יבמות דף קיד.) קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין עליו להפרישו והאמר [ריב"ח] אף לחנכו לעשות מצוה מוטל על האב… עוד אומר ר"י דחינוך לא שייך אלא באב אבל באיניש אחרינא לא שייך".

(לפ"ז צ"ל שלא מדובר בילדיו, ויש שהקשו שבהמשך משמע שגם האב אינו מצווה).

ב. תוס' בתירוץ ראשון שם:

"תימה הא דאמר בעלמא (יבמות דף קיד.) קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין עליו להפרישו והאמר [ריב"ח] אף לחנכו לעשות מצוה מוטל על האב וי"ל דחינוך לא שייך אלא להזהירו לעשות ולקיים מצוה אבל להזהיר מלעבור אין זה חינוך".

ג. תוס' בשבת קכא:

"שמע מינה קטן אוכל נבלות בית דין מצווין עליו להפרישו… ונראה דמיירי בקטן שלא הגיע לחינוך דבהגיע לחינוך כיון שחייב לחנכו כל שכן דצריך להפרישו שלא יעשה עבירה".

לפי התירוץ האחרון אולי י"ל גם לגבי השאלה הראשונה ששאלתי, שמדובר בתינוק קטן מאוד שאינו מבין כלום ולכן אין זו עבירה ומותר גם לגרום לו בשעת הצורך לעשות עבירה.

וא"כ נפק"מ להלכה ולמעשה כמו שהורה הרב שליט"א, שבתינוק קטן מאוד שאינו מבין משמעות מעשיו אפשר במקום הצורך לגרום לו לעשות מלאכה כשהוא אינו מבין כלל שעשה אותה. כגון להעמיד תינוק קטן (להערכתי עד גיל שנתיים בערך) ליד מתג כדי שיישחק בו וידליק את האור.

ומי שישאל, "וכי הוא גוי של שבת"? הנה מהגמ' ביבמות קי"ד מוכח דמותר לעשות כן לכתחילה.

ולפי הרשב"א שהביא כבודו שיש איסור ברמיזה בעלמא וא"כ אסור לרמוז לקטן שיכבה או ידליק את האור, צ"ע כשמעמידו על כסא שיגיע למתג, אם נחשב ספיה כפי שהעיר אחד המגיבים.

אבל מהגמ' הנ"ל שהבאתי בראשית דבריי משמע שסיוע כזה אין בו בעיה (כי הורה לילדים לשחק היכן שימצאו את המפתחות).