כזית של זמננו/נפח או משקל

אין זו מחלוקת בין ספרדים לאשכנזים.

הגאון הגדול הרב בן ציון אבא שאול בספרו אור לציון (מבוא לח"ג ענף ב), האריך להוכיח מדברי רבותינו הראשונים והאחרונים, שבכל שיעורי התורה יש לילך אחר הנפח ולא אחר המשקל. ומה שחכמי ישראל, כגון הבן איש חי וכדומה, כתבו שיעורי משקל, זהו משום שהם שקלו את המאכלים השונים ונוכחו לדעת שהמשקל דומה לנפח, ולכן כתבו להמון העם את מידת המשקל, כיוון שמאד קשה למדוד בנפח, ויכולים לבא לידי טעות, משא"כ במשקל שהוא ברור לכל. וכמו שהאריך בזה בספר פתח הדביר (סימן קצ). ומזה יש ללמוד, שבאותם מאכלים שאכן ישנו הבדל בין משקל לנפח, עלינו ללכת על פי הנפח. ועוד כתב שם, שכאשר מודדים בנפח, אין לשער את החללים שבמאכל, בין חללים קטנים או גדולים, וכמש"כ בשו"ת זרע אמת, והביאוהו אחרונים רבים. ולכן האוכל עוגת טורט, עליו למעך את העוגה או לטוחנה, ואחר כך למדוד במידת הנפח. אמנם, ישנם מאכלים כל כך קלים, שגם לאחר טחינתם, שיעור הנפח גדול בהרבה מהמשקל, ויש לילך אחר הנפח.

ובדעת הרב עובדיה יש שמועות שונות, יש אומרים נפח ויש אומרים משקל, אך האמת היא שגם דעתו היא שהעיקר הוא שיעור בנפח, אלא שהתרגלו לשער במשקל כי נוח לשער כך.

וכן כתב הוא עצמו בספרו חזון עובדיה (סוכות, עמ' קיג ד"ה מש"כ): "מה שכתבתי, שהכזית הוא משקל שלושים גרם, לאו דווקא, שהוא עשרים ושבעה גרם בדיוק. ואף שהשיעור הוא בנפח, ולא במשקל, מכל מקום, אחר שהפוסקים מדדו הכל, המשקל הוא בקירוב מאד להמידה בנפח. וכן כתב הפתח הדביר (סי' קצ) בשם כמה אחרונים לשער במשקל, וכן הסכים לדינא. והובא בכף החיים (סי' קמו ס"ק מו), וסיים, וכן המנהג פשוט אצל בעלי הוראה לשער כל השיעורים במשקל, כגון כזית מצה, וכביצה פת לאכילת קבע בסוכה, הם לפי המשקל כזית תשעה דרהם, והביצה שמונה עשר דרהם, ואין לשנות. ע"ש".

מבואר, שרק בגלל שהפוסקים נוכחו לדעת שהמשקל קרוב מאד לנפח, לכן כתבו את דבריהם במשקל. אבל לעולם במאכלים שיש הפרש גדול בין המשקל לנפח, נלך לפי הנפח. והרי מרן את מקורו הערה מדברי פתח הדביר, והמעיין בדבריו (חלק א' עמ' קצז ע"ב והלאה) יראה ברור, שרק בדברים בהם המשקל והנפח שווים, כדאי להורות לעם לפי המשקל. אבל בדברים שיש בהם הבדל בין המשקל לנפח, עלינו ללכת לפי המשקל, עיין שם היטב. וכן מסתבר לומר, שהרי אין בכח חכמי הדורות לעקור דבר מהתורה, ולקבוע בשביל תקנת הקהל, שעליהם ללכת לפי המשקל, ובפרט באכילה ביום הכיפורים שזה לקולא.

וכן כתב בנו, הרב יצחק יוסף, בספרו "עין יצחק" (חלק ב, עמודים תרב-תרז), "אף על פי שמעיקר הדין כל השיעורין הם לפי נפח, ולא לפי משקל, הן לענין חיוב ברכה אחרונה, והן לענין קיום מצוה, או איסור אכילה ביום הכיפורים. מכל מקום מחומר איסור ברכה לבטלה, רבים נהגו לשער לענין ברכה אחרונה שיעור כזית במשקל, כיון שאין הכל בקיאים לשער בנפח, ובפרט שבהרבה דברים שיעור המשקל והנפח כמעט שווה".

וכן כתב בנו, הרב אברהם יוסף, בתשובה: "רוב ככל הפוסקים סוברים שהמדידה היא בנפח, וכך גם פוסק מרן אבי מורי, אלא שכמו שכתב הכף החיים אין אפשרות מדויקת למדוד בנפח, ואין הדבר ברור לכל אדם איך עושים את המדידה".

וכן כתב הרב יהודה ברכה שליט"א בשו"ת ברכת יהודה (ח"ה סימן מא), שנכנס לפני הרב עובדיה, וסיפר לו שבדק ומצא לגבי מצה דקה, שדי ב-20 גרם לכזית מצה, שבנפח יש בו 30 סמ"ק, ורק במצה רכה שיעור המשקל שווה לנפח. ואמר לו מרן, שאם אכן כדבריו, די באכילת 20 גרם מצה. וביאר לו, שבדברים שיש בהם הבדל בין משקל לנפח, יש לילך אחר הנפח, והקליט את הדברים (למעשה האמת היא שמצת מכונה מספיק 12 גרם עבור נפח כזית, ולמחמירים 15 גרם דהיינו חצי מצה).