שאלה:
האם יש איסור לומר לחבירו "אם קבוצה פלונית בספורט מנצחים למחר, אני אתן לך 20 שקל, ואם להיפך, אתה צריך לתת לי וכו'". אם שני הצדדים מסכימים לזה, האם זה מותר? האם זה בכלל "משחק בקוביא"? האם זה בכלל "אסמכתא"? האם ההסכם חל ע"פ הלכה— אם הם כותבים שטר או לוחצים ידים? בסיכום יש ב' שאלות: האם זה אסור, והאם זה חל?
תשובה:
שלום וברכה,
משחק בקובייה אין טענת אסמכתא, ולכן שניים שהמרו ביניהם על דבר שיהיה או לא יהיה חייבים לשלם. ואין טענת אסמכתא.
נחלקו הראשונים מדוע אין טענת אסמכתא להפטר במשחק בקובייה. י"א שכיון שמשחק בדבר שאינו בידו כלל, אינו סומך דעתו שודאי ירוויח ולכן חייב לשלם. י"א שכיון ששניהם מתחייבים זה לזה, אגב שרוצה לקנות רוצה להקנות, לכן אינו אסמכתא. וי"א שהטעם שעל דעת כן עשו שירוויחו לכן אינו אסמכתא.
האם צריך קניין, דעת הרמ"א שצריך קניין, וכן הסכים בנתיבות, ולא כדעת הש"ך.
תקיעת כף נחשב לשבועה, וכשתקע ידו או נשבע חייב לשלם גם במקום שנחשב אסמכתא.
במקרה שלך ששניים המירו במשחק ספורט, הניצחון אינו ביד אחד מכם. וגם שניכם המרתם, שווה דינו למשחק בקובייה שחייבים לשלם, לדעת הרמ"א אם היה קניין ולש"ך גם בלי קניין. ואם היה תקיעת כף חייב לשלם, שתקיעת כף נחשב קניין, או שנחשב שבועה.
האם מותר להמר בין שניים, דעת מרן השו"ע שהדבר אסור משום אבק גזל. ודעת הרמ"א שאם יש לו אומנות אחרת ויודע ערך משא ומתן, מותר. על כן ראוי להמנע מהימורים.
יתר על כן יש להימנע לחלוטין מתקיעת כף, מאחר ונחשב שבועה, ולא כדאי להישבע אפילו כשמקיים שבועתו.
בהצלחה.
מקורות:
משחק בקובייה אינו אסמכתא, ראה שו"ע סימן רז סעיף יג, ובנתיבות ס"ק טז.
אם צריך קניין ראה רמ"א שם, נתיבות ס"ק יד. וש"ך סימן קעו ס"ו.
אם תקע כפו ראה שם סעיף יט
לגבי איסור משחק בקוביא, ראה שו"ע חו"מ סימן שע, ובסימן לד סעיף טז לגבי פסולי עדות הזכיר השו"ע שאם יש לו מלאכה אחרת אינו נפסל. וראה ט"ז שם, וסמ"ע סימן שע.
לגבי חומר שבועה, ראה מדרש רבא תחילת פרשת מטות.
