שאלה:
שלום כבוד הרב
יש אנשים פזיזים שמתעצבנים ובכל רגע הם נשבעים ומתחרטים ושוכחים.
פעמים שנשבעים רק שפלוני יעזוב אותם וירד מהם…
ופעמים שנשבעים ומתחרטים…
השאלה מהו דין שבועה שאדם נשבע ?
האם הוא צריך להישבע ולהתחייב לשבועה או עצם זה שהוא נשבע הוא מתחייב?
לדוגמא:
אדם אומר לחבירו אני נשבע שיותר לא אבוא אליך
האם הוא צריך להתכוון שהוא לא יבוא מחמת שהוא נשבע…
או שהוא מתחייב לא לבוא והוא מחזק את זה על ידי שבועה?
הנפק"מ שיש הרבה אנשים שנשבעים שלא יבואו למישהו והשבועה אינה התחייבות לשבועה גופא אלא שהם רוצים לחזק את זה שהם לא יבואו ולכן הם אומרים נוסח שבועה למרות שהם בעצמם לא מבינים מהו לשון שבועה…
או שעצם זה שאדם מזכיר את לשון שבועה ואפילו עם הארץ הוא יודע שזה משהו שמגביל אותו ותולה את האיסור שלו מהחלטה שלו להחלטת שמיא?
תשובה:
שלום וברכה
באופן כללי, כאשר אדם אומר נוסח של שבועה, באופן המתפרש בעיני הבריות כשבועה, הרי היא חלה עליו והוא חייב לעשות התרת נדרים. אנשים פשוטים וגסי רוח שכל מי ששומע אותם יודע שאין כוונתם לשבועה והכל סלנג בעלמא, וברור לכל שאינם מבינים מה היא שבועה ומה משמעותה, זה לא חל, כי בנדרים הכל לפי לשון בני אדם, ובאופן שהיא אומדנא שבליבו ובלב כל אדם שאין כוונתו לשבועה – אין חשש. בכל מקרה של ספק כמובן יש להחמיר, שהרי הוא ספק דאורייתא של איסור חמור!
בשורות טובות.
