שאלה:
בס"ד
שלום הרב !
1) האם להלכה אדם שראה חפץ (מופקר) ובא אחר ולקח אותה מי שלקח (הגביהה) הוא הזוכה? והאם זה תלוי אם מי שראה את החפץ (ולא הרים) נמצא בארבע אמות של החפץ?
2) אם אדם ראה כסף שנפל מכיסו של מישהו , האם חייב להחזיר (הרי אין סימנים ויש ייאוש)?
תשובה:
שלום רב ושנה טובה,
תשובה לשאלה 1. להלכה נפסק שהבטה בהפקר לא קונה. ולכן לא מועיל העובדה שראה ראשון את המציאה וצריך שיעשה מעשה קניין.
קניין ד' אמות מועיל לקנות מציאה. קניין ד' אמות מועיל דוקא בסימטה או בצידי רה"ר, ולא מועיל ברה"ר. ולכן אם הרואה את המציאה קדם לד' אמות של המציאה זכה בה. הט"ז סובר שקניין ד' אמות מועיל גם אם לא התכוון לקנות, אמנם צריך שהדבר הווה להמצא, ואם אינו הווה להמצא לא קנה.
תשובה לשאלה 2. ראה כסף שנפל מכיסו של אדם ברור שעדיין לא התייאש המאבד, ולהלכה יאוש שלא מדעת לא נחשב יאוש. אמנם יש שיטות שיאוש שלא מדעת לעניין שאסור ליטלו אבל אם עבר ונטלו זכה בו. וי"א שאם הגביה ע"מ להשיב ואח"כ התייאשו הבעלים, יכול לזכות לעצמו.
גמר חתימה טובה
נפתלי בן חיים
מקורות:
לתשובה 1. עיין סימן רסח שצריך קניין, וקניין ד"א מהני למציאה.
בחצר מצאנו שחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו. ובראשונים ב"מ דף י נחלקו האם קניין ד' אמות קונות שלא מדעתו. והבאנו את דברי הט"ז סימן רסח ס"ג שפסק שמועיל לקנות שלא מדעת. אמנם ברור שצריך שהווה להמצא, אבל אם לא אמור לראות את המציאה לא מועיל קניין ד"א, כמו בחצר שכתב הרמ"א סימן ר' שאם אינו הווה להמצא לא קנתה לו חצרו.
לתשובה 2. עיין בשו"ע חו"מ סימן רסב ס"ג שיאוש שלא מדעת לא הוה יאוש. ועיין בפתחי חושן אבדה ומציאה פרק ב סעיף יד שהביא את השיטות האם ומתי חייב להשיב כשהגביה קודם יאוש.
