שלום כבוד הרב,
קראתי שלא פועלים לפי הרפואות שכתובות בגמרא, וזה מכיוון שהרופאים של פעם טענו טענות שלא היו נכונות. כדוג' לכך הובא שבגמרא כתוב שדג ישן (לא טרי- מסריח) בריא. ודג טרי, לא בריא. כי כך טענו הרופאים בזמן הגמרא.
באותו מקור צוין שלפיכך הרמב"ם לא הוסיף לספרו את ההלכה שאסור לאכול בשר ודגים יחד (מפני הסכנה), ומסתמא כיוון שלא סבר כך, מהיותו רופא.
איך עליי להבין את מה שהיה כתוב שם?
מה המקור לכך שאין פוסקים בענייני רפואה לפי הגמרא? הרי הגמרא היא בעלת רבדים עמוקים מאד וכיצד ניתן לומר שהגמרא, כלומר האמוראים וכו' הקדושים, כביכול חס ושלום "טעו בכך שסמכו על הרופאים דאז"?
למה הרמב"ם לא הוסיף את ההלכה של בשר ודגים, למשל?
תודה
תשובה:
שאלתך זו נידונה בהרחבה במבוא לס’ שמירת הגוף והנפש לר”י לרנר, שם הוא מוכיח בהרחבה רבה מאוד שיש ענינים שהתקבל שצריך להקפיד עליהם גם בזמן הזה, והובאו בשו”ע סי’ קטז ובכל ספרי הפוסקים, ולעומתם יש דברים שלא הוזכרו ונאמר לגביהם שנשתנו הטבעיים, ואף שפעם היו מזיקים כיום לא, או שומר פתאים ה’ וכו’. ובתוך דבריו הביא שם מדברי הפוסקים שהציעו בזה כמה הבחנות, יש שחילקו בין דברים שאין בהם מלבד הטבע כלום, שבזה אין לנו להרהר אחר דברי חז”ל, ומספק אין לתלות שהטבע השתנה, לבין דברים שיש בהם גם ענין סגולי, שאם רואים שנשתנה הענין יש להקל. ועוד חילוקים מחילוקים שונים, כדאי לעיין בפנים הספר. המסקנה הכללית היא כאמור, שמה שהובא להלכה התקבל ומה שלא הוזכר אין לחשוש לו.
איסור אכילת בשר ודג יחד הובא להלכה בשו"ע סי' קטז סעיף ב.
תודה רבה על התשובה. מה אם כן הסיבה לכך שהרמב"ם לא הביא איסור אכילת בשר ודגים בספרו?
אינני יודע. מבחינתי סעיף מפורש בשולחן ערוך זה סוף פסוק.
השאר תגובה