אדם בירך המוציא ואכל לחם.
דעתו היה לאכול לחם ורק לחם.
באמצע הסעודה נכנס השכן והביא לו מהמכולת ריבה.
הוא מורח את הריבה הזאת על פרוסה נוספת.
האם מברך שהכל ? או שטפל ללחם ולא מברך?
תשובה:
שלום רב
למעשה בשאלה זו אתה נוגע בשתי שאלות שונות: האחת, מאכל שהביאו לפניו באמצע סעודה אם נכלל בברכה הראשונה. שתים, להצד שאינו נכלל בברכה, האם מברכים על דבר טפל שאינו נכלל בברכה הראשונה, או באופן שונה מעט: האם דבר טפל אינו חייב בברכה, או שהוא נטפל ברכה לעיקר, אבל הוא חייב בברכה כמו כל מאכל אחר.
ולמעשה: לגבי מאכלים שבאים מבית של אדם אחר, כתב השו"ע בסי' קעז סעי' ה שכיון שאין דרכו להיות סמוך על חברו, דינו כנמלך ויש לברך אפילו באמצע סעודה. לגבי השאלה בדין עיקר וטפל האריכו כבר גדולי האחרונים, ולדינא נראה מפורש ברמ"א סי' ריב סעי' א שהטפל חייב בברכה אלא שהוא נטפל לברכת העיקר. על פי זה כתב שם חידוש, שכאשר אדם צריך לאכול את הטפל לפני העיקר, וכגון שרוצה לשתות וחושש שהשתייה על בטן ריקה תזיק לו ולכן הוא אוכל מעט לחם, עליו לברך על הלחם כיון הוא נאכל קודם השתייה, אף שהוא טפל, אלא שמברך עליו שהכל נהיה בדברו כברת העיקר! בבית יוסף שם חולק על פסק הרמ"א מטעם אחר, וסובר שדבר שנאכלתחילה לעולם אינו נחשב טפל אלא עיקר, אבל לא נראה שחולק ביסוד שקובע שעד כמה שהוא טפל הוא חייב בברכה…
לכן המקרה שלך הייתי נמנע לגמרי מלאכול את הריבה, כיון שלברך עליה שהכל זו בעיה, כיון שהיא טפלה ללחם ומן הדין לברך עליה המוציא, ולברך המוציא זו בעיה, כיון שבמשנה ברורה שם הביא שיש דעות שפסק דינו של הרמ"א אמור רק לגבי שהכל ולא לגבי שאר ברכות, עיי"ש לכן יש להמנע או שיברך שהכל על ממתק ויפטור את הריבה.
תודה רבה
האם במג"א ריב סק"ב לא מבואר שבפת זה אחרת, ולא צריכים לברך על הטפל אפילו אם לא היתה דעתו מתחילה לכך?
לא קראת היטב את תשובתי, הקדמתי, שהנדון השני הוא רק לאחר שכבר קבענו שכאן אין הכלל שהביא המגן אברהם לגבי פת, כיון שמדובר במשהו שהשכן מביא לו שיש לברך עליו באמצע הסעודה.
קראתי היטב את התשובה [לפני ההוספה…].
האם הכוונה למשנ"ב בסי' קעז סקכ"א???
בכל מקרה מבואר שם ברמ"א שעל מה שמביאים בסעודה לא מברכים בטפל. למה שכאן זה יהיה אחרת?
ואיזה צד יש בעולם שעל טפל כמו ריבה יברכו המוציא? המקרה שמברכים על טפל המוציא הוא רק במקרה שהוא בא לפטור גם המוציא, לא במקרה כזה שעל הלחם כבר בירכו.
אני לא יודע אם אני נוהג נכון שאני מתעלם כרגע מהעזות שבה ניסחת את פנייתך, והבטחון המופרז בה הדברים נאמרו ללא כל הצדקה…. אולי מוטל עלי להתעלם מצורה כזו.
בודאי הכוונה שם רק משום שדעתו של אדם על מה שמביאים לו, ובזמן שכלל לא מקובל להביא, כמו שציין המשנה ברורה יש לברך.
כאשר הכלל הוא שהמאכל נעשה טפל בברכה לעיקר ומקבל את ברכתו ולכן הוא נפטר ברכתו יש צד שיברכו עליו המוציא אלא שהמשנה ברורה בסי' ריב שולל זאת. ולא נכון שהטעם בגלל שיש צורך לפטור בברכה את העיקר, כי הרי ממה נפשך אם הוא לא נטפל בסוג הברכה למה שיפטר בברכת העיקר? שבת שלום.
לא הבנתי דברי הרב המשיב. מיהו זה שסובר דצריך לברך המוציא על הריבה הרי לפי הרמ"א פשוט שמברכין רק שהכל שלא ליהנות בלי ברכה [כמבואר במ"ב סק"י] גם לפי המג"א ג"כ בניד"ד ברכתו שהכל וכל הנידון הוא רק אם לברך על הטפל ברכה הראויה כגון שברכת הטפל אינה שהכל אבל לא לברך ע"ז העיקר.
אני מבין שמה שכתב שהכל בתחילת דבריו אינו משום שתמיד זה שהכל, שהרי אדרבה זה הביא מדברי החולקים בהמשך, אלא בגלל שמדובר כאן במאכל שהוא שהכל, וזה גופא המחלוקת שהביא האם מברכים תמיד כברכת העיקר או רק שהכל.
עי' בשעה"צ שם סקכ"ג דכשהעיקר בופה"א והטפל הוא פת לרמ"א מברך על הטפל שהכל ולמג"א המוציא ולכו"ע לא מברכין בפה"א
השאר תגובה