שלום הרב! ראית ב"ספר חסידים" (והביאו המג"א והמשנ"ב בסימן צ"ה סעיף ב') בעניין שלא להסתכל כלפי מעלה שזה כמלעיג על המלאכים..
1.לא זכיתי להבין איך זה ומה זה מלעיג על המלאכים? ומה העניין שהאחרונים כותבים שגוערין בו?
2.בשלמא לקביעת חז"ל בעניין כיצד לעמוד בתפילת שמונה עשרה שזה חובה לעשות כדבריהם (כגון לא לשים ידיו מאחורה וכו) אבל האם הנני מחוייב לחידושו של ספר החסידים ( וודאי שגם לדברי הראשונים יש חובת שלא לסור מדבריהם) אך אם במקרה שאני מרים עיני מעלה אני מרגיש יותר דביקות (בבחינת "כעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ה'..) היינו מתוך יראה להקב"ה. אפשר להקל?
תשובה:
שלום רב
- לא כתוב שזה כמלעיג על המלאכים, אלא להיפך, שהמלאכים מלעיגים עליו, כביכול הוא סבור שהקדוש ברוך הוא נמצא למעלה ולא למטהאו מהצד, והרי מלוא כל הארץ כבודו.
- בספר חסידים לא נאמר הענין הזה בלשון איסור, כך שאין מקום לשאלה אם אתה מחוייב בכך אלא האם זה כדאי, שהרי הס' חסידים נאמן עלינו שאכן המלאכים מלעיגים ויש בכך זלזול בתפילה, ואם כן מה יש לנו להתעקש על שלנו… אני חושב אבל שהסתכלות רגע אחד כלפי מעלה אינה בכלל ענין זה, שהרי אדרבה מצינו שעושים בבית הכנסת חלונות כדי שיוכלו להביט על הרקיע המזכיר את כסא הכבוד, כלומר יש בכך ענין, אלא מי שמתפלל זמן רב כשפניו כלפי מעלה, זה נראה כאילו הוא סבור שהקדוש ברוך הוא שם והוא פונה אליו כך.
מחילה, אבל כשאדם מסתכל לשמים הוא לא מתכוון שהקב"ה שם אלא זה מוג שמימיי דהיינו להסתכל גבוה בבחינה לגדלותו האין סופית. כמו שאנו אומרים בעשרת ינמי תשובה "אלוקינו שבשמים שמע קולינו .." לא מתכוונים בשמים ממש.ועוד אין סוף דוג' . לכן לא זכיתי להבין את סברתו של ספר חסידים… ואולי עוד יש לחלק בין אם מסתכל בעניים פתוחות לסגורות?
לכן אמרתי שכנראה כוונתו שאדם כל התפילה מסתכל לשמים, ולכן הוא נראה כפונה לשם.
השאר תגובה