שאלה:
שלום כבוד הרב, לאחרונה אני מתחזק באמונה, ויצאתי לשידוך שנמשך כשלושה חודשים, עם אישה גרושה. במקביל התחלתי להתחזק בשמירת הברית ולנסות לתקן את התאווה הגדולה שלי לאיסור החמור.
כאשר נפגשנו שמרנו נגיעה, אבל כבר אחרי שבועיים כבר קיימנו יחסים ואמנם אני עשיתי את הצעד האחרון אבל הרגשתי כאילו היא מכוונת לאותו המקום בהתנהגות שלה. לאחר מכן ביקשתי ממנה שנשמור על קדושה ונגיעה וזה אף פעם לא הצליח, לאחר הנפילה פתאום חשתי דחייה עזה אבל עם זאת חיבה אליה, וזה גרם לי לפלרטט עם נשים אחרות ולחפש אלטרנטיבות., אמנם לא בגדתי
בה .פיזית ובנוסף ירדתי רוחנית למצב שלפעמים אני אפילו לא מניח תפילין בבוקר ושרוי בדיכאון, אני שוב לא שומר על הברית, ועדיין עושה רושם שהיא אוהבת אותי מאוד מאוד אכפת לה מהקשר, עכשיו כשנפרדנו אני עדיין חושב עליה ושוקל אפילו לחזור אליה. השאלה הגדולה היא האם לחזור אליה? או שלנסות להמשיך לתקן את עצמי למרות שאני כבר בן 30 וצריך כבר להתחתן.
יש לי הרגשה שזרקתי מתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לי, ואני פשוט לא הייתי ברמה נפשית לקבל אותה. שאלתי היא, האם כדאי לחזור
אליה, או להמשיך לנסות להתחזק ולצאת לשידוכים כחזק יותר בדת.
תשובה:
שלום רב,
בצורה שאתה מתאר את המצב שלך, לעניות דעתי, כדאי לך לחזור אליה, אולם עליכם לגדור לעצמכם כמה גדרים שאותם לא תעברו. כלומר, לא לומר באופן כללי, אנחנו שומרים נגיעה. שזה לא עזר, ונכשלתם כמה פעמים, אלא לקבוע חתונה במועד הקרוב האפשרי, ועד אז לדוגמא, לא להפגש אלא רק במקומות ציבוריים, או במקומות שיש אנשים נוספים, וכך תוכלו להמשיך ולשמור על קדושה ועל ההלכה עד מועד הנישואין.
