שאלה:
שלום לכם כבוד הרבנים… אני בת 26, מתחזקת זה מס' שנים, מעולם ולעולם לא חפצתי בקשר זוגי וצר מאוד לאבי היקר עקב כך, ובאמת שצר גם לי, ישנם רגעי עבר שבהם באמת חשבתי שכן ארצה אך זה היה זמני, כל הזמן התחרטתי ושבתי לרצוני להיות רווקה(כמובן שאף ברגעים שכביכול רציתי לא הסכמתי להכיר אף אחד שלא למטרת נישואין), העניין הוא שמעולם לא ראיתי את עצמי כאשת חיל שמחכה ומבשלת לבעלה, תומכת עד הסוף ואיתו עד הסוף, ולא מסוגלת לראות את עצמי גרה עם פלוני, זו פשוט לא אני… זו בעיה רצינית של שנים, אגב, גדלתי בבית לא שומר מצוות ומגיל קטן, כילדה ממש קטנה, הייתי מדברת על בורא עולם וכותבת מכתבים אליו ובמשך כל חיי השתדלתי לחפש מידע ולקיים את כל המצוות ממש מתוך רצון ואהבה כאילו בטבעיות, כאילו גדלתי בבית ששומר מצוות(זה תמיד הפתיע את המשפחה והסביבה), אך מעולם לא נמשכתי אחר עניין הזוגיות, שהוא דבר מבורך…. היו שאמרו לי שהתנהגותי בעניין זה לא כמו של אישה אלא של גבר לא רציני וכו', וצרם לי לשמוע את זה עליי, לכן חשבתי לשאול, האם אני עושה טעות גדולה והאם עליי להמשיך ולנסות לרצות את ההיפך? וניסיתי רבות לשכנע את עצמי ההיפך… אני חוששת להיות לא אני, לא טבעית ואף לסבול בנפשי אם אכנס לזוגיות/חתונה/מגורים יחד עם פלוני, תודה רבה, אתם נפלאים ומחזקים, שאו ברכות רבות.
תשובה:
שלום וברכה
השאלה שלך מורכבת מאוד, ומזקיקה ייעוץ מעמיק. שכן ברור שהדבר הטוב ביותר לאדם הוא חיי נישואין. מעבר להיבט הדתי שבענין, בסופו של דבר אין לו לאדם בעולם אלא את בן הזוג איתו הוא בנה מארג שלם של חיים, הילדים שנולדים והם בעצם המשפחה הגרעינית, האנשים הכי קרובים ובמידה רבה היחידים הקרובים באמת, כל המעגל הרחב יותר הוא חיצוני יותר. ולכן, כדי שאדם לא ישאר בודד בעולם, וכדי שתהיה לו חדוות היצירה הבנין האמיתי הסיפוק והשמחה בחיים, אין משהו יותר עמוק ואמיתי מבניית בית בישראל. זה באופן כללי.
ממילא כאשר את מרגישה שאת לא בשלה לכך הוא לא מסוגלת, צריך לבחון מדוע זה כך. זה לא המצב הטבעי של אשה בגילך! יכול להיות שייעוץ רגשי איכותי של אשת מקצוע חרדית בעל נסיון והמלצות טובות תביא אותך לתובנה של מאיפה זה בא ולמה ולבנות יחד איתך את הבשלות והשלמות הנפשית שמביאה כן למצב האידיאלי הזה שבו בונים ויוצרים ופועלים וחווים את החיים במלוא עוצמתם, ולא רק חולפים לידם. מגיע גיל מסויים שהחסר הזה הרבה יותר משמעותי ואז זה כבר לפעמים מאוחר…
בהצלחה רבה
כבוד הרב,
אני סובל מבעיה דומה לזו שכתבה מקודם, אני בן 33.5 כבר, ואצלי דוקא בשנות העשרים עד תחילת שנות השלושים רציתי מאוד חתונה, אבל המשיכה לנשים דעכה אצלי בשנתיים האחרונות, בצורה חזקה.
אין לי חשק להתחתן, ואין לי חשק להיות במגע גופני עם אישה.
ניסו לדבר איתי על זה וכו', אבל מה יכולות לעזור שיחות, כשזה מצב הורמונלי פיזיולוגי? אבדה לי גם המשיכה לאוכל, אני לא נהנה ממנו כמו פעם, ובד בבד גם מסת השריר שלי ירדה מאוד בהשוואה לפעם.
אני לא אשם שזה כך, אבל בהחלט זה מונע ממני לרצות לרדוף אחרי אישה, כלשהי.
מה הקב"ה רוצה ממני, אם זה מצבי?
המצב הכללי הירוד הגופני שלך מדליק כמה נורות אדומות, ואין ספק שחובה לטפל בזה אצל אנשי מקצוע, זה לא אמור להיות כך ואין להשלים עם מצב כזה.
אני חושב שתיארתי את הדברים קצת לא נכון.
זה שאין לי תאוות אכילה יותר וזה שירדה לי מסת השריר לא אומר שאני חולה חלילה, להיפך, אני בריא ועובד ומתפקד ולא מתלונן על חולי, רק אמרתי שכך הם פני הדברים ביחס לעבר, אבל אני לא אמור להרגיש אשם בזה, כבוד הרב, כל אחד והגוף שלו.
אני מרגיש שיש משהו רגשי / נפשי שלא מתנהל אצלך נכון כרגע.
כבוד הרב, למען האמת, הדבר היחיד שעדיין 'חי' אצלי זה שאם אראה מישהי יפה בפגישה, זה יגרום לי להתפעלות הנפש, אבל אפשר לומר ששם זה בערך גם מסתיים.
עברתי הרבה דחיות מנשים, הרבה אכזבות, אירוסין שנהרסו לי בפחות משבועיים, ועוד אכזבות שבאו אחר כך.
אדם לא יכול לספוג רק כאב, הוא צריך גם שמחה ורוממות הנפש.
אצלי אין את זה מהצד הנשי.
עד היום רק התאכזבתי מפגישות ומנשים בכלל.
אני יכול לדבר עם אישה בדרך הכי מכובדת, אבל כשצריך להתקדם עם זה, שם תמיד הכול נהרס.
אז כן, ודאי שהנפש שלי מאוד פגועה מכל זה, אבל במשך זמן ארוך גם הייתי בצער גדול מכל זה, עד שהכאב והצער נעלמו, אבל גם נעלם העניין בנשים.
התאוה לאוכל נעלמה מסיבה אחרת כנראה, אם כי יש לי הנאה מועטת מאוכל כשאני רעב, אבל אין לי בדמיונות מחשבות על איך לפנק את עצמי באוכל.
מה יכולים מטפלים לומר לי? אני לא נכה נפשית, זה פשוט מאכזב אותי נורא שבגיל כזה אין לאף אחד עניין בי ואין שום הצעות לשידוכים כבר.
אני לא צריך טיפול נפשי, אני צריך יחס ותשומת לב מאישה שאכפת לה ממני, וזה משהו שמטפלים לא ייתנו.
יותר מדי זמן חיכיתי לריק, ולא קרה שום דבר לטובתי בעניין הזה, ולכן כנראה זה השפיע עלי ככה.
יתכן ואם אפגוש אישה עם לב טוב שתדאג לי זה יחיה בי את כל כוחות הנפש לרדוף אחרי אותה אישה, אבל לפי המציאות שישנה, לא רואה את זה מגיע, לפחות לא בקרוב.
אתה לא צודק בשום פרט שכתבת כאן, פגיעה בנפש ואכזבות שכאלו מותירות חותם בנפש שיש צורף לפרק אותו בטיפול. וגם היכולת ליצור קשר עם בת זוג הוא דבר שיכול להלמד. איבוד התיאבון קשור במישרין באיבוד הטעם בחיים בכלל, בעקבות האכזבות, והוא זועק לעזרה. לא להזניח!
השאר תגובה